בתוך מטר שאין לו אחרית ולא ראש, שלוש אימהות שרות לבניהן האובדים שירת געגועים, אימה ותקווה. הבלדה החידתית שכתב נתן אלתרמן עוד בשנות השלושים הייתה לקלאסיקת שכול וזיכרון ישראלית. באביב תשפ"א, 2021, במסגרת מבצע "כפית אלתרמן ביום" בפייסבוק (ובטלגרם וברשת מי-ווי) קראנו מדי יום עוד קטע קצרצר מן השיר והתעמקנו בכל ממדיו. לפניכם רצף העיונים שלי בשיר, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים.