 |
 |
 |
|
 |
אהבתה הנואשת של הציירת צילה בינדר למשורר נתן אלתרמן |
| מאת צילה בינדר לנתן אלתרמן |
| תל-אביב, סוף שנות ה-40 |
|
|
| אני אוהבת אותך, אלתרמן שלי |
מה אעשה כל הימים והלילות, ואתה רחוק. פחד תוקף אותי למחשבה שמשהו יקרה ולא אראה אותך, שמשהו יקרה ולא אהיה על ידך.
אין לי רגע חיים בלעדיך.
הטבע המקולל שלי, הקלות המדומה או (לא מדומה) החיצונית. יודעת אני אינני יכולה להיות טרגית, נראית אני כמו ילדה אומללה וכועסת, אבל תאמין כמו ילדה, אומללה באמת ולגמרי בלי האפשרות הקטנה של משחק או פוזה.
רע לי רע מאוד שכולי בך בכל תנועה שלך, בכל חוט שבבגד רע לי שאתה אינני יכולה, אלתרמן שלי אני בוכה, אני רוצה אותך על ידי, אני רוצה שתאהב אותי, אני רוצה לנגוע בך, להסתכל בך, לחוש אותך. אצא מדעתי, אני רוצה להיות על ידך. תעזור לי, רחם עלי.
אלתרמן, אני בוכה, תבין ,אינני רוצה כלום, אינני רוצה דבר בחיים, החיים זה אתה לגמרי ואני רוצה אותך.
תהיה טוב אלי ותאמין לי ואל תשכח זאת לרגע, כי הרגעים שאני רואה אותך, הם הכל, הכל לגמרי ולעולם.
רחם עלי, אלתרמן שלי, אני מתחננת לפניך.
שלך צילה
|
|
| מקור: נתן אלתרמן: פרקי ביוגרפיה, מנחם דורמן, הקיבוץ המאוחד, 1991 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|