גלגולו של תפוח עגלגל
על המאמר
לכאורה "התפוח הישֵׁן" אינו אלא שיר-ילדים פשוט ורגיל, פרי תרגומו של משורר מתחיל, שעד להופעתו לא פִּרסם שירים "קנוניים" רבים בעיתונות ובפֶּריודיקה העברית, ושמו טרם נודע ב"קריית ספר" העברית בת-הזמן. ואולם קריאה שהויה מגלה שאין מדובר ב"חטאֹת נעורים" או בפרי בוסר. להפך, דומה שאלתרמן לקח שיר או דקלום לגיל הרך, ועשה ממנו שיר מרוּבּד ומורכב, ה"מתחפש" לשיר-ילדים קל ופשוט.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את השיר המתורגם לילדים "התפוח הישן", שפרסם נתן אלתרמן הצעיר באפריל 1933 במוסף לילדים של עיתון דבר. שמיר מוכיחה כי חרף חזותו הפשוטה, השיר אינו "חטאת נעורים", אלא טקסט מרובד המשקף את השכלתו האגרונומית של אלתרמן ואת תפיסתו ההיסטוריוסופית והפואטית. בזיקה מובהקת למשנתם של אחד העם, ביאליק והנצי"ב מוולוז'ין, השיר מזהיר מפני קטיפת פרי הבוסר והרסת התהליך הטבעי. אלתרמן ממליץ על סבלנות ואבולוציה אטית, כחלק מוויכוחו המאוחר עם הרדיקליזם של ה"כנענים" (רטוש) שביקשו להחיש את הגאולה.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את שיר הילדים המתורגם "התפוח הישן", שנדפס בעיתון דבר לצד שירי הילדים של ביאליק, זמן קצר לאחר שובו של אלתרמן מלימודי האגרונומיה בצרפת. שמיר מפרקת את הרבדים הלקסיקליים, הרעיוניים והפוליטיים בשיר: הרובד הבוטני והלשוני: אלתרמן עיבד דקלום/סיפור אנגלי פשוט על תפוח הנם על העץ וילד המבקש לקטוף אותו בטרם עת. שמיר מראה כי הניתוח הבוטני של דרכי ההבשלה והפיגמנטציה ("לחיים אדומות") יונק מהשכלתו המדעית של אלתרמן כאגרונום, ומשלב שימושי לשון יחידאיים (כמו השורש נ-ד-ה בהוראת השלכה/זריקה). ההבשלה המתונה מול החיפזון (ביאליק ואחד העם): השיר משתלב במסורת שירי הילדים החינוכיים (כמו "רוח רוח" לאשמן או "קן ציפור" לביאליק) המזהירים מפני זירוז מלאכותי של הטבע ("הס, בן תעיר"). שמיר מקבילה את הבשלת התפוח להבשלה המינית והלאומית ב"אגדת שלושה וארבעה" לביאליק, ולתפיסת "הכשרת הלבבות" של אחד העם, השוללת מהפכות מהירות ודוגלת באבולוציה אטית. הוויכוח האידיאולוגי עם ה"כנענים": התנגדותו של אלתרמן לאכילת הבוסר בילדותו התפתחה לעמדתו הבוגרת בשירי עיר היונה ("מריבת קיץ", "האפרוח העשיר"). אלתרמן יצא נגד יונתן רטוש והכנענים שביקשו להקדים את המאוחר ולכפות זהות ישראלית מלאכותית ("שולמית של מחר בחדרה מתלבשת / ואסור להביט דרך חור המנעול"). שמיר מסכמת כי אפילו תרגום לילדים משנות השלושים מוכיח כי אלתרמן לא הפנה עורף לידע המדעי-בוטני שרכש, אלא יצק אותו אל תוך תפיסת עולמו השמרנית-מהפכנית.

