נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

על שירו-פזמונו של אלתרמן “דצמבר”

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

השיר-פזמון של אלתרמן "דצמבר" ("רגעים", הארץ, מיום 18.12.1934, בחתימת "אגב"), נכתב במלאת 25 שנה להקמת העיר תל-אביב. באותה שנה הספיק ביאליק, זמן קצר לפני צאתו אל הניתוח שממנו לא שב, לחבר את הִמנון תל-אביב – "על שילֵשים" – שנדפס על-גבי גלויה שחולקה לכל תושבי העיר. "דצמבר" של אלתרמן – במקרה או שלא במקרה – נדפס בסמוך ליום הולדתו של ביאליק, שאותו הנהיגה מערכת החינוך. כך או כך, ניתן למצוא גם כאן – כמו ברבים משירי אלתרמן – הד ביאליקאי. במילים "עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל / עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל" (והשווּ למילים: "שׁוּט בָּעוֹלָם, בַּקְּשֶׁנָּה" שבשיר "ואם ישאל המלאך").

השיר "דצמבר" זכה ב-1980 ללחן נפלא מאת משה וילנסקי, שחוּבּר בעבור סדרת ערבים שהוקדשו לציוּן שבעים שנה לייסוד העיר תל-אביב. וילנסקי היטיב לעשות כשהטיל בשיר שינויים קלים כדי להתאימו לרוח הזמן, שהרי מי יכול היה להבין בשנת 1980 (וקל וחומר בימינו אנו) את הבית השני שבּוֹ חרז אלתרמן את שמו של אחד הנהרות הארוכים בחצי האי האיבֶּרי עם שמה של חברת האוטובוסים שפעלה שנים בתל-אביב, עד שהייתה לימים לקואופרטיב "דן".

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את הפזמון "דצמבר" ("ריח ים ורוח סתיו"), שפרסם נתן אלתרמן בדצמבר 1934 בעיתון הארץ (במלאת 25 שנה לייסוד תל אביב ובסמוך להמנון העיר מאת ביאליק). שמיר מוכיחה כי חרף קלותו הז'אנרית של הפזמון (שהולחן ב-1980 בידי משה וילנסקי), מובלעים בו מאפייני יסוד של הפואטיקה האלתרמנית: שימוש מחוכם ברובד המקראי ("סתיו" כחורף), זאוגמה וסינסתזה המציגות עולם הפוך, רמיזות שייקספיריות, והפעלת ידע אגרונומי-מדעי (על גז האוזון בריח התפוזים) בזיקה למיתוס התמוז והתחדשות האומה.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את עומקו הפואטי והסגנוני של השיר הז'ורנליסטי "דצמבר" (1934), ומראה כיצד כבר בשלב מוקדם זה ניכרים בו קווי ההיכר של יצירת אלתרמן הבשלה: שמיר מפרקת את המאפיינים הסגנוניים והרעיוניים המרכזיים בשיר: הרובד הלשוני והמקראי: אלתרמן פותח בצירוף "רוח סתיו" עבור חודש דצמבר החורפי. שמיר מסבירה כי אלתרמן השתמש בהוראה המקראית היחידאית של המילה "סתיו" (מאיגרת שיר השירים: "כי הנה הסתיו עבר") שפירושה חורף. זאוגמה, סינסתזה ופרדוקס ("עולם הפוך"): השיר נפתח בזאוגמה ובסינסתזה המזווגות את חוש הריח, חוש המישוש וחוש הטעם ("ריח ים ורוח סתיו ומיץ של תפוחי-זהב", "סגריר מתוק-חמוץ"). במישור הפרדוקס, החורף הקר אינו מסתגר בבית אלא מושך את האדם לצאת החוצה, ודצמבר החורפי משיב "מעט אביב לתל-אביב". האנשה, רמיזות שייקספיריות וידע מדעי: הפנסים החיוורים החוששים מתחת ל"עיני העננים" והלחץ על החזה המביא לרצון להתעטש יונקים מרמיזות לדרמה השייקספירית (המלט ואותלו). במקביל, אלתרמן האגרונום הפעיל ידע כימי-מדעי: ריח התפוזים המשתחרר בגשם מקורו בגז האוזון, וחומרי הקליפה הלוכדים אותו מעוררים עיטוש. מיתוס התמוז והתחדשות לאומית: הטור "אתה נותן כוחות גנוזים להרוגי התמוזים" יונק ממיתוס האל השומרי תמוז ומאמונת ג'מבטיסטה ויקו על מעגליות ההיסטוריה. אלתרמן מייחל להתחדשות אישית (שיחרור מאהבה נכזבת) ולאומית (תחיית "העיר העברית הראשונה").

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: על שירו-פזמונו של אלתרמן “דצמבר” (AMR000501)