בין אדם למקום
על המאמר
בקיץ 32', ומכל-מקום לקראת "הימים הנוראים" של תרצ"ב, חזר אלתרמן הביתה. הוא יצא לצרפת ללמוד אגרונומיה ובשובו משם היו בידיו, פרט לדיפלומה, צרור רשימות שפרסם בארץ בעתון יומי וצרור שירים, שמקצתם ראו בינתיים אור ב"כתובים" וב"גזית". עתה צריך היה לדאוג קודם-כל ל"תכלית", לפרנסה יומיומית, על מנת לשחרר את האב, בהקדם ככל האפשר, מעול החזקת הבן – ואת הבן - מעול התלות החומרית באב. נתן היה עכשיו אגרונום מדופלם ולכאורה מן הדין היה כי יחפש לעצמו מבשרה במשלח-יד זה שקנה הודות לשלוש שנות לימודים בנכר בכספי אביו.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
פרק זה מאת מנחם דורמן סוקר את חזרתו של אלתרמן מתקופת לימודיו בצרפת בקיץ 1932 והשתלבותו בחיי היצירה בתל אביב. דורמן מתאר את נטישת דרכו המקצועית כאגרונום (לאחר פרק זמן קצר במקווה ישראל), ואת הכרעתו להתפרנס במופרע ובאופן חופשי כ"סופר פרופסיונלי" וכאיש הבוהמה התל-אביבית. הפרק מנתח את כתיבתו העיתונאית-פיוטית ב"דואר היום", ב"השער", ובייחוד ב"הארץ" ("סקיצות תל-אביביות", "סחרחורת" וסדרת הרשימות "בין אדם למקום"), לצד עבודתו ב"כלנוע" וכתיבת הפזמונים הראשונים ל"המטאטא".
לקריאת תקציר מורחב
דורמן מנתח את כניסתו של אלתרמן לעולמה של תל אביב ואת יצירת הפרוזה הפלייטונית שלו: החזרה מתל אביב ונטישת החקלאות: אלתרמן חזר מתל אביב כאגרונום מדופלם. תחילה עבד כפועל חקלאי במקווה ישראל כדי לרכוש ניסיון מעשי, אך במהרה נטש את המקצוע והחליט להתפרנס בלעדית מכתיבתו. דורמן מציין כי בחירה זו הפכה אותו לאחד הראשונים ביישוב העברי שלחמו על קיומם כסופרים מקצועיים וחופשיים ללא משרה אזרחית קבועה, תוך השתלבות בבוהמה התל-אביבית ובבתי הקפה שלה ("שלג לבנון", "רצקי", "כנרת", "אררט", "כסית"). העבודה העיתונאית והפרוזה הפיוטית: אלתרמן עבד כמתרגם ומשכתב ב"דואר היום" בתל אביב, ועבר לחיפה לזמן קצר בקיץ 1933 לערוך את השבועון "השער" עם י' סערוני. ב"הארץ" פרסם סדרת פליטונים פיוטיים ("תל-אביב", "סחרחורת", "עיר ואם"), אותם כינה "בין אדם למקום". ברשימות אלו עיצב את דמותה של תל אביב הבנויה על החולות כאלילה ואם, כג'ונגל בטון מתפתח, וכמרכז הרוחני והיצרי של האומה. ב-1933 לקח על עצמו למלא מחצית מכתב העת "כלנוע" (תחת שם העט "אלוף נון"), שם פרסם את מאמריו על הקולנוע מול התיאטרון ושירי פורים ("מסיכה פנימית"). סמלי היסוד – הפונדק והבוהמה: דורמן קושר את אורח חייו של אלתרמן בבתי הקפה לתבנית העומק השירית שלו: "הפונדק". הפונדק בשירתו (ובחייו) אינו רק מקום מפגש אלא בית-לא-בית ארעי, המייצג את גורל ההלך הנודד, שגם נישואיו המאוחרים לרחל מרכוס ב-1935 לא עקרו אותו מאורח חיים פונדקי זה.
יצירות הנדונות במאמר
עוסק ביצירה
מתייחס ליצירה
אנשים בהם דן המאמר
- י' סערוני: כשותפו של אלתרמן לנסיעה לחיפה בקיץ 1933 ולעריכת השבועון "השער", כולל תיאור לילם הראשון על ספסלי הגן העירוני ועבודתם במערכת.
- אליעזר שטיינמן: מנותחים בהרחבה כמנהיגי הבוהמה הספרותית, מנסחי הפואטיקה של המרד, וכמי שעיצבו את הווי בתי הקפה הבוהמיים ("שלג לבנון", "אררט", "כסית") כסדנה ומפלט ליצירה.
- אברהם שלונסקי: מנותחים בהרחבה כמנהיגי הבוהמה הספרותית, מנסחי הפואטיקה של המרד, וכמי שעיצבו את הווי בתי הקפה הבוהמיים ("שלג לבנון", "אררט", "כסית") כסדנה ומפלט ליצירה.
- לאה גולדברג: מנותחת בהרחבה עקב זיכרונותיה המפורטים על הווי חבורת "יחדיו" בבתי הקפה בשנות השלושים, העבודה המאומצת ביום וכתיבת שירי הפרסומת ("רקלאמה") בלילה למימון "טורים".
- חצקל (יחזקאל ויינשטיין): מנותחים בהרחבה כמייסדי ומנהלי בתי הקפה הבוהמיים ("כסית", "אררט") ששימשו בית, תמחוי ומועדון לסופרים, לשחקנים ולאמנים.
- ליובה: מנותחים בהרחבה כמייסדי ומנהלי בתי הקפה הבוהמיים ("כסית", "אררט") ששימשו בית, תמחוי ומועדון לסופרים, לשחקנים ולאמנים.

