נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

חיסול אשכנז: למה השיח המזרחי מתעלם מאלתרמן

אלתרמן היה הראשון שזעק על העוולות שחוללה ההגמוניה האשכנזית ליוצאי ארצות המזרח. הוא גם הראשון שהשתמש בביטוי "הגמוניה אשכנזית"

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

מאמרו של אורין מוריס בוחן את שאלת ההדרה וההתעלמות של "השיח המזרחי" ושירת "ערס פואטיקה" מדמותו ומיצירתו של נתן אלתרמן. מוריס מראה כי אלתרמן היה הראשון מקרב ההגמוניה שזעק נגד עוולות הקליטה, טבע כבר ב-1954 את המושג "הגמוניה אשכנזית", וחזה את עליית כוחות המזרח. בהישענות על תאוריית "חרדת ההשפעה" של הרולד בלום, מסביר מוריס כי ההתכחשות לאלתרמן היא מנגנון הדחקה אדיפלי מובהק: אלתרמן, שביקש להיות "אב טוב" ומבשר של היצירה המזרחית, משבש למשוררי המחאה את פרויקט "היתמות היזומה" ואת הניסיון לברוא את עצמם יש מאין מתוך זרות מוחלטת לתרבות האשכנזית.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של אורין מוריס בוחן את שאלת ההדרה וההתעלמות של "השיח המזרחי" ושירת "ערס פואטיקה" מדמותו ומיצירתו של נתן אלתרמן. מוריס מראה כי אלתרמן היה הראשון מקרב ההגמוניה שזעק נגד עוולות הקליטה, טבע כבר ב-1954 את המושג "הגמוניה אשכנזית", וחזה את עליית כוחות המזרח. בהישענות על תאוריית "חרדת ההשפעה" של הרולד בלום, מסביר מוריס כי ההתכחשות לאלתרמן היא מנגנון הדחקה אדיפלי מובהק: אלתרמן, שביקש להיות "אב טוב" ומבשר של היצירה המזרחית, משבש למשוררי המחאה את פרויקט "היתמות היזומה" ואת הניסיון לברוא את עצמם יש מאין מתוך זרות מוחלטת לתרבות האשכנזית.

לקריאת תקציר מורחב

ברשימתו "חיסול אשכנז: למה השיח המזרחי מתעלם מאלתרמן", יוצא אורין מוריס מתוך מאמרה של רות קרטון-בלום ("עלבון תחיית העם אלתרמן וישראל האחרת"), ומציב שאלה שהמחקר נמנע מלברר: מדוע השיח והשירה המזרחיים מתעלמים כמעט כליל מאלתרמן, אף שכתב בעקביות ובאומץ על מצוקות העלייה מארצות ערב?
מוריס מצביע על שורה של עדויות היסטוריות וטקסטואליות לעמדתו החלוצית של אלתרמן:
הטרמינולוגיה והביקורת המוקדמת: כבר בשנת 1954, בטורו "עם הקונגרס של היהדות הספרדית", השתמש אלתרמן בביטוי "הגמוניה אשכנזית", התריע בפניה מפני "המיית עתיד גנוזה שריריה מנפחת", וביטא קנאה והתפעלות מכוחותיה של יהדות ספרד. לצד זאת בלטו שירי "הטור השביעי" על עוולות הממסד (הטורים על נתן אלבז ועל העולה דנינו).
נבואת "חגיגת קיץ": בקובץ שיריו האחרון חגג אלתרמן את המזג הים-תיכוני, תקף את "ראשי הקהילה" המזועזעים מ"עם עילג", וקבע כי אותיות הכתב העבריות ימתינו לבנים החדשים שיירשו את שפת האומה.
מוריס מנתח את ההתכחשות לאלתרמן באמצעות המודל הפסיכואנליטי של הרולד בלום בחרדת ההשפעה. יוצרי "ערס פואטיקה" (ובהם רועי חסן) נזקקים ל"יתמות יזומה" (במונחי דוד אבידן) ולדמות אב "רע" וגווע (אותו הם מזהים בנתן זך) כדי למרוד בו ולכונן את עצמם כאילו נולדו יש מאין. מוריס פוסל את טענתו של יוחאי אופנהיימר כי בספרות המזרחית אין אדיפוס, ומוכיח כי אשכנז הוא מושא הטינה והאדיפליות של המשורר המזרחי, המבקש לחסלו. נוכחותו של אלתרמן כ"אב טוב" ומקבל מקעקעת את הדיכוטומיה הבינארית של "שחור מול לבן", ועל כן נגזר עליו לעבור השכחה והדחקה שיטתית.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

אנשים בהם דן המאמר

  • נתן זך
  • יוחאי אופנהיימר
  • דוד אבידן
  • רות קרטון-בלום
מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: חיסול אשכנז: למה השיח המזרחי מתעלם מאלתרמן (AMR001276)