נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „רגע אחד שקט בבקשה: נתן זך מול נתן אלתרמן”

נתן אלתרמן ופולמוס ״שתי הדרכים״

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

כתיבתו של נתן אלתרמן על השואה וספיחיה היא, כידוע, מסכת רחבה ומגוונת, שנפרשה במשך שלושים שנה ומעלה הן בחטיבה הקנונית של שירתו והן בכתיבתו בעניינים אקטואליים בשירה ובפרוזה. ראשיתה בימי 'רגעים', הטורים המחורזים של שנות השלושים, ואחריתה בפובליציסטיקה של שנותיו האחרונות שכונסה בכרך 'החוט המשולש'. קטע אחד מתוך מסכת זו יתואר להלן, והוא פולמוס ציבורי בן שני שלבים שניהל אלתרמן בשנים 1954-1955 במסגרת 'הטור השביעי'. הפולמוס הקיף אחדות מן השאלות הבסיסיות הנוגעות לדרכי התגובה של היהודים בשואה, אבל התמקד בסוגיית ההערכה של פעולת היודנראטים, מועצות היהודים שנתמנו על ידי הגרמנים לנהל את ענייני הקהילות בשטחים שתחת שלטונם.

הפרשה החלה ביום כ"ז בניסן תשי"ד (30.4.1954), יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבו פרסם אלתרמן ב'דבר' את הטור 'יום הזיכרון והמורדים'. זהו שיר הכתוב כמונולוג של מורדי הגיטאות המתים – אותה עמדה של מתים דוברים הרווחת כל כך בשירת אלתרמן – שמפיהם מושמע הטיעון הבא: הנטייה להפוך את מעשי ההתקוממות והמרד לסמל עיקרי ולמוקד הזדהות יחיד עם זיכרון השואה, אף שהיא נטייה מובנת, יש בה התעלמות מן המציאות לאמיתה, עיוות של פרופורציות, וחמור מכל – סילוף זכרם של המוני היהודים שהלכו אל מותם בלא לגלות התנגדות אקטיבית. תגובת היהודים בשואה, אומר השיר, הייתה מורכבת ורבת פנים, ואין מקום להפרדה הפשטנית המקובלת בין גיבורים שלחמו בנשק לבין כל האחרים. המרד הוא אמנם נקודת שיא, מופת של התעלות נפש, אבל לא בו עיקר מהותה של התקופה. לנוכח המציאות של תקופת השואה, החורגת מכל ניסיון אנושי קודם, בְּטֵלָה משמעותם המקובלת של מושגים כמו כבוד וגבורה. היו כבוד וגבורה לא רק בעמידתה של המחתרת הלוחמת אלא בכל גילויי החיים והמוות של העם היהודי, ואפילו בקרב מי שהתנגדו לפעולתה של המחתרת, ואין להעמיד אותם אלה כנגד אלה, ואין לפאר צד אחד באופן המבזה בהכרח את הצד האחר.

פרק מהספר 'אהבת ציון' - כרמל הוצאה לאור

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של אבנר הולצמן מנתח את פולמוס "שתי הדרכים" שהוביל נתן אלתרמן בשנים 1954–1955 במסגרת "הטור השביעי". הפולמוס עוסק ביחס לזיכרון השואה, במורדי הגיטאות ובריהביליטציה של אנשי היודנראטים. אלתרמן יצא נגד החלוקה הדיכוטומית בין מורדים גיבורים לבין המוני היהודים וראשי הקהילות, וטען כי לא היו שתי דרכים מנוגדות וכי יש כבוד וגבורה גם בעמידה הפסיבית. מתנגדיו (כמו דוד כנעני, יצחק צוקרמן ומשה כרמל) שרצו לבצר את מופת המרד משיקולים חינוכיים, תקפו אותו בחריפות. הולצמן מראה כי המחקר ההיסטורי המודרני אושש במלואו את תפיסתו המורכבת של אלתרמן.

לקריאת תקציר מורחב

מחקרו של אבנר הולצמן עוקב בהרחבה אחר פולמוס "שתי הדרכים" שניהל נתן אלתרמן בשני שלבים מרכזיים בשנים 1954–1955. בשלב הראשון, בטורו "יום הזיכרון והמורדים", קרא אלתרמן להסיר את המחיצה הדיכוטומית המקובלת בשיח הציבורי הישראלי בין מורדי הגטאות לבין שאר המוני היהודים, כולל "גיבורי הפרנסים והשתדלנים" (ראשי היודנראטים). אלתרמן טען כי תגובת היהודים בשואה הייתה מורכבת ומרובת פנים, וכי לנוכח המציאות הנוראה והבלתי אפשרית של החורבן, בטלה המשמעות הפשטנית של מושגי כבוד וגבורה. בשלב השני, שפרץ ב-1955 בעקבות פסק הדין המטלטל במשפט קסטנר ועל רקע מערכת הבחירות לכנסת, העמיק אלתרמן את טיעוניו בסדרת טורים ומאמרים תוך הסתמכות על יומניהם ועדויותיהם של מפקדי המורדים עצמם (כגון מרדכי טננבוים ורוז'קה קורצ'אק), שהראו כי הלבטים לגבי המרד והיחסים עם היודנראטים היו סבוכים ביותר.

מול אלתרמן התייצבו אנשי רוח, פוליטיקאים מסיעות הפועלים ולוחמי גטאות דוגמת דוד כנעני, טוביה בוז'יקובסקי, משה כרמל ויצחק (אנטק) צוקרמן. הללו דגלו בהבלטת המרד המזוין כסמל וכמופת חינוכי עליון לבניית גאווה לאומית עבור דור העתיד, וראו באנשי היודנראטים בוגדים ומשתפי פעולה. הולצמן בוחן את הפולמוס ממרחק השנים ומראה כי במישור העובדתי-מחקרי צדק אלתרמן לחלוטין: היסטוריונים מובילים (כישעיה טרונק, יהודה באואר ואהרן וייס) הוכיחו כי לא קיימת חלוקה מונוליטית בין שתי דרכים מנוגדות וכי רוב ראשי היודנראטים פגשו דילמות קשות ולא חצו קווים אדומים. עם זאת, במישור הערכי-חינוכי של "הלקח לדור", הוויכוח על עיצוב הזיכרון הלאומי ממשיך להתעורר מחדש בחברה הישראלית.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

אנשים בהם דן המאמר

  • ישראל קסטנר: מנהיג ועד ההצלה בהונגריה, שמשפט הדיבה בעניינו והסערה הציבורית סביבו שימשו רקע מרכזי להתלקחות הפולמוס בשלב השני ולדיון הציבורי הנוקב על היודנראטים. מראשי יהדות הונגריה בתקופת השואה, עיתונאי ומשפטן ישראלי.
מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: נתן אלתרמן ופולמוס ״שתי הדרכים״ (AMR000033)