נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „על מימד הזכרון ב״כוכבים בחוץ״ לנתן אלתרמן”

הדובר בשיר הלירי

פרק ו' בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ"

לקריאת המאמר המלא

מידע על מקור המאמר

פרק ששי בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ - שירי 'כוכבים בחוץ' מאת נתן אלתרמן, פרשנות, צורות ורטוריקה" - אברהם בלבן. הוצאת פפירוס תשמ"ב

על המאמר

ביקורת 'כוכבים בחוץ' לא נטתה לערוך הבחנות בין קבוצות שירים שונות הכלולות בספר . המבקרים, מעריצים ושוללים כאחד, הרבו לדבר על "האימז' האלתרמני", או על הרתמוס האלתרמני", בהתעלמם מכך שבספר מצויות קבוצות שירים השונות זו מזו במרבית מרכיביהן. התעלמות זו הולידה, בין השאר, את הטענה, כי בשירי 'כוכבים בחוץ' קיימת 'הצורה' כגורם עצמאי, שאיננו תמיד משרת את תכני השיר. עיון בקבוצות השירים השונות מגלה גיוון רב בדרכי העיצוב, ובעיקר – אם התואם הרב הקיים בהן בין כל מרכיבי השיר.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

פרק זה מספרו של אברהם בלבן עוסק בטיפולוגיה של הדובר בשיר הלירי וביישום דרכי המסירה השונות על שירי כוכבים בחוץ לנתן אלתרמן. בלבן דוחה את עמדת הביקורת המוקדמת שראתה בצורה האלתרמנית גורם אחיד, ומציע מודל רטורי המבחין בין חמש דרגות דרמטיות של מסירה: החל מדובר הוגה/מספר פסיבי, דרך דובר הנסוב על סיטואציה ההווית, דיבור מומחז, מונולוג הפונה לנמען, ועד למונולוג דרמטי מושלם. המאמר מראה כי רוב שירי כוכבים בחוץ מתאפיינים בטון נסער העושה שימוש נרחב במונולוגים ובדיבור מומחז.

לקריאת תקציר מורחב

פרק זה מתוך חלקו השני של ספרו של אברהם בלבן מציע תשתיות תיאורטיות ורטוריות לניתוח השיר הלירי, ומחילה אותן על שירי ספרו של נתן אלתרמן, כוכבים בחוץ. בלבן פותח בביקורת על מחקרי הספרות המוקדמים, אשר התעלמו מהגיוון הפואטי בספר ופתרו אותו בהכללות על "האימז' האלתרמני" או "הריתמוס האלתרמני". כנגד גישה זו, מציע בלבן למיין את השירים לפי סוגי הדוברים ודרכי המסירה שלהם. המאמר משרטט סקאלה רטורית ודרמטית המורכבת מחמש דרכי מסירה עיקריות: דובר שסיטואציית המסירה שלו אינה מפותחת (דומה למספר כל-יודע), דובר שדבריו נטועים בזמן ומקום מוגדרים (כמו הרהור או זרם תודעה), מסירה מומחזת שבה הדובר מתאר בלשון הווה התרחשויות נרגשות, מונולוג המופנה אל נמען ספציפי או קהל, ומונולוג דרמטי מובהק המעצב סצינה דרמטית שלמה בתוך השיר.

בשלבו הבא של הניתוח, מחיל בלבן טיפולוגיה זו על כוכבים בחוץ. הוא מוכיח כי חוויית היסוד של הדובר-ההלך – התפעמות אדירה מנופי תבל ומראותיה – היא המכתיבה את הטון הנסער והפאתטי של השירים. טון זה בא לידי ביטוי בכחמישים מתוך שישים ושמונה שירי הקובץ, שבהם עושה אלתרמן שימוש מובהק במונולוגים (במיוחד בשירי האהבה אל ה'את') ובדיבור מומחז (בשירי העיר והסערה). בלבן ממפה את הנמענים השונים בשירי אלתרמן – החל מאהובה, דרך אלוהים, תופעות טבע ודמויות דוממות, ועד לקהל שמאחורי הבמה – ומראה כי דרכי המסירה אינן קישוט צורני, אלא גורם מרכזי המעצב את התחביר, הריתמוס והעולם הרגשי של השיר.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: הדובר בשיר הלירי (AMR000049)