נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „מה יכול לעורר סער אחד”

המונולוגים אל ה’את’

פרק ז' בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ"

לקריאת המאמר המלא

מידע על מקור המאמר

פרק שביעי בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ - שירי 'כוכבים בחוץ' מאת נתן אלתרמן, פרשנות, צורות ורטוריקה" - אברהם בלבן. הוצאת פפירוס תשמ"ב

על המאמר

למונולוגים מסגרת דרמטית מובהקת: הדובר פונה אל נמענת כלשהי, רומז לקשריו עמה בעבר ובהווה, ומדבר על עתיד קשריהם. דבריו כוללים בקשות, הפצרות נואשות, ואף הבטחות. אולם מסגרת דרמטית זו אינה שלמה: דברי הדובר מופנים אל נמענת אשר אינה נמצאת לצידו; אדרבא, הוא שב ומדגיש את ריחוקה ממנו. ראינו לעיל (פרק ב'), כי ריחוקה של האהובה נובע מאופייה של חווית האהבה המובעת בשירים אלה. הדובר, שאינו שב אל אהובתו בשל יראתו מן המיפגש עמה, או בשל משיכתו אל תבל, לא שכח את האשה שהשאיר מאחוריו. הוא מטעים, כי למרות ריחוקו ממנה מלווה אותו זיכרה בכל דרכיו. זכר זה מובע במלים נרגשות ב'בהר הדומיות' וב'חיוך ראשון', והוא נזכר, באופנים שונים, גם במונולוגים האחרים. עובדה זו מנמקת את תבניתם הדרמטית של השירים: אמנם ה'את' אינה לי הדובר, אך לזיכרה נוכחות רבת עוצמה בתודעתו, והוא פונה אליה כאילו היא עצמה ניצבת מולו. פנייה זו מצידו מדגישה כי הווית האשה עדיין חיה בלב הדובר, והיא מלמדת על סערת הנפש שהיא עדיין מעוררת בו.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

פרק זה מספרו של אברהם בלבן מוקדש לניתוח קבוצת המונולוגים הפונים אל ה'את' בכוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן (כגון 'פגישה לאין קץ', 'חיוך ראשון', 'בהר הדומיות', 'על קביים אלייך' ו'את הלילה שלך'). בלבן מראה כיצד המונולוגים נשענים על מסגרת דרמטית שבה הדובר הפאתטי פונה אל אהובה רחוקה שאינה נוכחת פיזית, אך זיכרה מציף את תודעתו. המאמר מנתח את הקומפוזיציה הלוגית, את הרטוריקה ההיפרבולית, ואת השימוש במטפורות פריפראטיות ובסינקדוכות, המבטאות את המתיחות המייסרת בין התשוקה העזה לאישה לבין היראה מן המגע עמה.

לקריאת תקציר מורחב

בפרק זה מנתח אברהם בלבן את המבנה, הרטוריקה והטון של המונולוגים הפונים אל ה'את' בשירי כוכבים בחוץ. בלבן מסביר כי למונולוגים אלה מסגרת דרמטית ייחודית: הדובר פונה בלשון נרגשת אל נמענת רחוקה שאינה לצדו, מתוך תודעה שזיכרה החי והעוצמתי מנהל את חייו ומחייב פנייה ישירה. במרבית השירים סיטואציית המסירה אינה מפותחת מבחינת תיאורי רקע ומקום, אך רושם הדיבור בהווה נבנה באמצעות טון פאתטי נסער, שימוש במילות הווה ("פה", "עכשיו") ואנאפורות רבות המשמשות לשכנוע ולהפצרה.

המאמר מגדיר את מבנה המונולוגים כקומפוזיציה לוגית, שבה הדובר פותח בהצגת הלך רוחו בהווה, מנמק אותו מתוך אירועי העבר, ומסיים בהכללות ובסיכומים הצופים את סיום עלילת האהבה. בלבן מראה כיצד הרטוריקה של המונולוגים מוכתבת מהתנגשות בין כוחות סותרים – התשוקה הנואשת לאישה מול היראה ממימוש המגע הקטלני עמה, וכן המתח בין האהובה לבין המשיכה אל תבל. מתיחות זו מתורגמת לשימוש נרחב בהיפרבולות, במטפורות פריפראטיות (המציגות רגשות כמו ענמים או חפצים גשמיים) ובסינקדוכות (המעצבות את האהובה דרך שמה, עיניה וריסיה). הניתוח נחתם בדיון בשירי קצה ייחודיים, 'פגישה לאין קץ' (שבו ה'את' היא תבל כולה) ו'לבדך' (המתאפיין בטון רגוע וקליל).

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: המונולוגים אל ה’את’ (AMR000051)