נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „האהובה מנשוא”

כעיניים מול ההלך הדרכים נעצמות

פרק ה' בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ"

לקריאת המאמר המלא

מידע על מקור המאמר

פרק חמישי בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ - שירי 'כוכבים בחוץ' מאת נתן אלתרמן, פרשנות, צורות ורטוריקה" - אברהם בלבן. הוצאת פפירוס תשמ"ב

על המאמר

שניים משלושת עקרונות הארגון הקיימים בקובץ (הארגון החטיבתי והארגון הפנים-חטיבתי) נדונו בארבעת הפרקים הקודמים. כאמור, הצביע מירון על עקרון ארגון נוסף: קשרים סטרוקטוראליים מרומזים, אך ללא ספק מכוונים, בין צמדי שירים ומשולשי שירים. הדגמותיו של מירון מאירות בעיקר שירים מן החטיבה הראשונה ומן החטיבה האחרונה, ואין זה מקרה. החטיבה השנייה והחטיבה השלישית מבטאות פנים שונות בעולם חוויותיו של ההלך המשורר. בין שתי החטיבות קיימים קווי דמיון, המצביעים על הקשר המהותי שבין העיר לבין האשה (העיר נתפסת בשירי החטיבה השלישית כאשה, המפגש עמה מאופיין על ידי משיכה ודחייה; האשה, כמו העיר, מאופיינת על ידי אורה המסנוור), אך אין ביניהן צמדי שירים "שכל אחד ממרכיביהם קשור במשנהו לא רק על פי דמיון תימאטי, אלא בעיקר על פי התייחסות סטרוקטוראלית ואידיאית מרומזת". הקשר בין שתי חטיבות אלה לבין חטיבת הפתיחה וחטיבת הסיום אף הוא קשר תימאטי-חווייתי ולא סטרוקטוראלי. קשרים סטרוקטוראלים מתקיימים, אם כן, בעיקר בין החטיבה הראשונה והחטיבה הרביעית: אם שירי החטיבה הראשונה מתארים בלשון רבת פאתוס את המפגש הנסער של הדובר עם איתני תבל, הרי שירי החטיבה הרביעית מאירים מפגש זה בלשון עבר, בלשון מפוייסת של אדם שבע ימים ושבע עלילות, אשר מותו קרב. הקשר בין שתי חטיבות אלה איננו תימאטי גרידא: שירי החטיבה הרביעית עושים שימוש במוטיבים ובתבניות לשון הכלולים בחטיבה הראשונה, ומצביעים על מגמה מכוונת להעניק לקובץ מסגרת נובליסטית בעלת התחלה וסיום.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

פרק זה מתוך ספרו של אברהם בלבן עוסק בארגון הסטרוקטורלי של כוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן, ומתמקד בקשר הזיקה בין החטיבה הראשונה לחטיבה הרביעית (חטיבת הסיום). בלבן בוחן צמדי ומשולשי שירים מקבילים ומראה כיצד החטיבה הראשונה מעצבת את המפגש הנרגש והסוער של ההלך עם תבל והדרך בלשון פאתטית של הווה, ואילו החטיבה הרביעית משחזרת אותם מוטיבים ותבניות בלשון עבר מפוייסת של אדם שבע ימים שדרכו הגיעה לקצה. מבנה זה מעניק לקובץ מסגרת נובליסטית של ראשית וסוף, פרידה ומנוחה.

לקריאת תקציר מורחב

בפרק זה בוחן אברהם בלבן את עקרון הארגון הסטרוקטורלי והארכיטקטוני הנסתר בכוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן, תוך התבססות על מחקריו של דן מירון בדבר צמדי ומשולשי שירים דיאולוגיים. בלבן מראה כי בעוד החטיבה השנייה והשלישית מבטאות פנים חווייתיות שונות (אזור האהובה ואזור העיר), הרי שבין החטיבה הראשונה (חטיבת הפתיחה) לחטיבה הרביעית (חטיבת החתימה) מתקיימים קשרים מבניים, אידיאיים ובלשניים הדוקים, המעניקים לספר כולו מסגרת נובליסטית של ראשית דרך וסופה.

המאמר מנתח שורה של צמדי שירים מקבילים: 'הרוח עם כל אחיותיה' מול 'תיבת הזמרה נפרדת' (מעבר מסערה גועשת בהווה לפרידה קלילה ומפויסת מן השיר והסל); 'כיפה אדומה' מול 'שיר שלושה אחים' (התפרקות מפתאומית האגדה ועצימת עיניים סופית של המוות); 'יום פתאומי' מול 'אל החורשה' (המרה של מפגש ארעי והרסני במגע הרמוני של חתן וכלה); ו'אגרת' מול 'שיר בפונדק היער' (ההורג את תאומו למען השירה מול "אחינו" שמת לבדד והותיר את השיר חתום). כמו כן, מראה בלבן כיצד שירי האהבה בחטיבה הרביעית ('זמרה', 'בת המוזג', 'שערים לרווחה') משחזרים את שירי האהבה המוקדמים ('חיוך ראשון', 'ערב בפונדק השירים הנושן', 'גשם שני וזיכרון') תוך הנמכת הממדים ההיפרבוליים והמרת הסערה הטרגית בשלווה, עזבון ומנוחת קץ.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: כעיניים מול ההלך הדרכים נעצמות (AMR000054)