← חזרה למאמר „פרק המבוא בספר ”כוכבים שנשארו בחוץ””
על ערסל גופך גופי מתנענע
על המאמר
ביום שישי האחרון שלף עידו ששון (מהנדס בחברת הייטק), מן המדף חוברת "גזית" (כתב עת ספרותי שערך גבריאל טלפיר) משנת 1933 וגילה בה את שירו הידוע של אלתרמן "אתך בלעדייך". הוא ניסה לזמזם לעצמו את השורה הראשונה של השיר שלפניו, אבל המלים המושרות לא הסתדרו עם המלים המודפסות. יהורם גאון שר "על ערפל גופך גופי מתגעגע", ואילו בדף המצהיב שמולו נכתב "על ערסל גופך גופי מתנענע". אני מבקש ממנו לחזור על השורה. נפלא. הבוקר הזה הולך ומשתפר. לא רק "ערסל" במקום "ערפל" אלא גם "מתנענע" במקום "מתגעגע". זה כבר שינוי גמור מן השיר שהכרתי. אני מבטיח לעידו להתקשר אליו בהמשך היום והולך לעיין בשיר המצוי אצלי בספר "נתן אלתרמן שירים 1935-1931".
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
רשימתו של אברהם בלבן עוסקת בגילוי הנוסח המקורי של שירו המוקדם של נתן אלתרמן "אתך בלעדייך" (1933). חוקר תל אביב עידו ששון מצא בחוברת "גזית" הישנה כי השורה הראשונה המקורית היא "על ערסל גופך גופי מתנענע" ולא "על ערפל גופך גופי מתגעגע" כפי שהולחן ופותח בביצוע המוכר. בלבן מסביר כי הנוסח המקורי מעניק לשיר החידתי בהירות ארוטית, חרישה ועריסה, ומחבר אותו לתמונות החרישה והעריסה בבית השלישי. השיר מציג את תפיסת האהבה האלתרמנית של שנות השלושים: מלחמת המינים ויכולת האיחוד עם האישה רק מתוך ריחוק ובהיעדרה.
לקריאת תקציר מורחב
רשימתו של אברהם בלבן בוחנת תגלית טקסטואלית מרתקת הנוגעת לשירו המוקדם והידוע של נתן אלתרמן "אתך בלעדייך" (שפורסם במקור בכתב העת "גזית" ב-1933). בעקבות פנייה מאת עורך האנציקלופדיה העירונית דני רכט והחוקר עידו ששון, התברר כי השורה הראשונה בנוסח המקורי הייתה "על ערסל גופך גופי מתנענע", ולא השורה המוכרת מהביצוע המולחן של יהורם גאון "על ערפל גופך גופי מתגעגע". בלבן מראה כיצד החלפת המילה "ערפל" ב"ערסל" והמילה "מתגעגע" ב"מתנענע" מעניקה לשיר החידתי קונקרטיזציה ארוטית ובהירות פנימית שהיו חסרות לו קודם לכן.
הנוסח המקורי פותר קשיי פרשנות שעמדו עליהם חוקרים כזיוה שמיר ודן מירון. התנועה הארוטית הפיזית על "ערסל" הגוף מתקשרת באופן אורגני לתמונת "מחרשת ערבייים" ול"עריסה" בבית השלישי של השיר, שכן ההקבלה בין המעשה המיני לחרישה היא סמל שירי נפוץ. בלבן משבץ את השיר בתוך הקשר רחב יותר של שירת אלתרמן המוקדמת בשנות השלושים, שלא כונסה בכוכבים בחוץ. שירים אלה עמדו בסימן "מלחמת המינים" ואלימות גלויה או הזויה. השיר מגלם את הפרדוקס האלתרמני היסודי: הדובר יכול להגיע לאיחוד מלא וטוטלי עם האהובה רק בתנאי שהיא איננה לצדו, והאהבה מתממשת מתוך הריחוק.
שירים הנדונים במאמר
עוסק בשיר
אנשים בהם דן המאמר
- זיוה שמיר
- יהורם גאון

