← חזרה למאמר „שמונה שורות בשמונה ימים”
ענבלים במרעה ושריקות
פרק ט' בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ"
מידע על מקור המאמר
פרק תשיעי בספר "הכוכבים שנשארו בחוץ - שירי 'כוכבים בחוץ' מאת נתן אלתרמן, פרשנות, צורות ורטוריקה" - אברהם בלבן. הוצאת פפירוס תשמ"ב
על המאמר
בפרק זה יידונו שירים המוסרים את רצף רשמיו של הדובר, ללא עיצוב סיטואציית דיבור וללא המחזה. הדיון יתרכז בשירים 'ליל קיץ', 'קול', 'הסער עבר פה לפנות בוקר', 'רועת האוויזם', 'הנה העצים', 'בדרך הגדולה' ו'הם לבדם'.
בניגוד למנולוגים ולשירים המומחזים אין השירים הנדונים כאן מלוכדים סביב נושא אחד. ארבעה מהם כלולים בחטיבה הראשונה ומשקפים את נושאיה. נשים לב לכלך, שארבעתם מופיעים זה ליד זה, עובדה המרמזת על קיומו של קשר כלשהו ביניהם (הארבעה מביעים את חוויותיו של הדובר בעיר הלילית). שלושת השירים האחרים כלולים בחטיבה הרביעית וקשורים לנושאיה. שלא כשירי החטיבה הראשונה, שענינם גילוי מציאות "טבעית" בתחומי העיר, מתמקדים שירים אלה בדרך חייו ומותו של הדובר־ההלך.
רוב השירים הנדונים (מלבד 'ליל קיץ') הם קצרים ביותר – בני שניים-שלושה בתים. עובדה זו מנומקת בכך, שהם מעצבים רגע הרה־משמעות אחד, ואינם משקפים מערכת יחסים מורכבת, כמו המונולוגים, או את התכונה הרבה שבעיר, כמו השירים המומחזים.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
פרק זה מתוך ספרו של אברהם בלבן מוקדש לניתוח קבוצת השירים המוסרים את רצף רשמיו והרהוריו של הדובר בכוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן (כגון 'ליל קיץ', 'קול', 'הסער עבר פה לפנות בוקר', 'רועת האווזים', 'הנה העצים', 'בדרך הגדולה' ו'הם לבדם'). בלבן מראה כי בשירים אלה אין הדובר מעצב סיטואציית דיבור או המחזה, אלא מוסר התבוננות והגות רגעית. המאמר מנתח את התחביר הסטטי והשמני, את מיעוט הפעלים, את הטון התיאורי והמהורהר, ואת הפיגורטיביות הישירה, ומדגים כיצד פואטיקת הספר מגוונת ומשוכללת מכפי שטענו המבקרים המוקדמים.
לקריאת תקציר מורחב
בפרק זה בוחן אברהם בלבן קבוצת שירים ייחודית בכוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן, המוסרת את רצף רשמיו, תחושותיו והרהוריו של הדובר ללא עיצוב של סיטואציית דיבור או המחזה דרמטית. בלבן מסביר כי בניגוד למונולוגים ולשירים המומחזים, שירים אלה (כמו 'ליל קיץ', 'רועת האווזים', 'הסער עבר פה לפנות בוקר' ו'בדרך הגדולה') מורכבים לרוב משניים-שלושה בתים בלבד, ומעצבים רגע הרה-משמעות אחד של התבוננות שקטה או גילוי מרגש.
בלבן מנתח את התבנית הדרמטית והתחבירית של שירים אלה: נוכחות הדובר בהם מובלעת או מוצנעת, והוא פועל כ"עדשה" שדרכה נחשפת המציאות העירונית והקוסמית. התחביר בשירים אלה הוא סטאטי ברובו, מתאפיין ברצף פאראטאקטי ובשימוש נרחב במשפטים שמניים ואליפטיים (חסרי פועל), תוך מיעוט פעלים המצמצם את הדיווח הפעיל וממקד את המבט בעצמים ובמראות. כמו כן, דרכי התיאור בשירים אלה אינן כוללות היפרבולות, סינאסתזות או פניות אוראטוריות נלהבות, אלא לשון פיגורטיבית ישירה ופשוטה יותר, הכוללת "עוגנים" חזותיים מוחשיים (כמו עיני החתולים, מים בעיני אנדרטות, או טל על העצים). בפרק הסיכום מראה בלבן כי הניתוח הרטורי מוכיח את עושרה הפואטי של שירת אלתרמן ומפריך את הטענות המוקדמות בדבר שרירותיות המטפורות ואחידות הצורה בספר.
יצירות הנדונות במאמר
עוסק ביצירה
אנשים בהם דן המאמר
- אריה שטראוס
- דן מירון
- בנימין הרשב (הרושובסקי)

