נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „מן הסף אל האמצע – פיצולים פנים־אישיותיים”

איך נוצר ריתמוס של פרוזה – בלשון השירה

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

בשנות השישים ומייד לאחריהן חלה תמורה פואטית בספריהם האחרונים של שלושת עמודי התווך של המודרנה בשירה העברית: חגיגת קיץ של נתן אלתרמן (1965), עם הלילה הזה של לאה גולדברג (1965) וספר הסולמות של אברהם שלונסקי (1972). תמורות אלה חלו מכוח התפתחויות פנימיות אישיות, אבל לא פחות מזה מכוח המפגש עם השירה הצעירה של אותן שנים, ומכוח התמורות שחלו גם בשירה האירופית של אותו דור. אחת התוצאות המרתקות של התקרבות זו בין הדורות, הוא היווצרותו של רתמוס הפרוזה בחגיגת קיץ. ואמנם קובץ השירים האחרון של אלתרמן סימן מיפנה מכמה בחינות: מבחינת השקפת העולם הכוללת והשקפת העולם הספרותית ומבחינת הלכי הרוח וכניסת היסודות האוטוביוגרפיים המובהקים. ואולם עיקר התמורה חלה בתופעות הסגנוניות במובן הרחב, והיא נגזרת משלושה נתונים: מהאופי הז'אנרי של היצירה, כלומר מן המעבר מחד־קוליות לרב־קוליות; מן העולם ההגותי־הפילוסופי הנפרש בה; אבל לא פחות מאלה – מן העימות עם המודלים הפואטים שהציגה שירת דור המדינה, עם "האקלים הסגנוני" של שנות החמישים והשישים בשירה העברית. תלבושתה הסגנונית החדשה של יצירה זו מדגימה אפוא, חיווי ארס־פואטי סמוי בפולמוסו של אלתרמן עם משוררי דור המדינה.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

בפרק זה מתוך ספרה הלץ והצל, מנתחת פרופ' רות קרטון-בלום את התמורה הפואטית המהפכנית שהתחוללה בקובץ השירה האחרון של נתן אלתרמן, חגיגת קיץ (1965). קרטון-בלום מראה כיצד יצק אלתרמן "ריתמוס של פרוזה" בלשון השירה באמצעות שבירת הטור השירי, גלישות קיצוניות (פסיחות) המפרקות סמיכויות ומבנים דקדוקיים, אי-סדירות מטרית, וחריזה מחוספסת. תמורות סגנוניות אלה, לצד אימוץ לשון דיבור, פרודיה קרנבלית ושיבוצים מקראיים מהופכים, מהוות פולמוס ארס-פואטי סמוי אך מכריע עם מרידת משוררי "דור המדינה" (ובראשם נתן זך) כהכרזה: "אני יכול לעשות כמותכם אך אעשה זאת אחרת".

לקריאת תקציר מורחב

בפרק "איך נוצר ריתמוס של פרוזה בלשון השירה" מתוך ספרה המונוגרפי על חגיגת קיץ, בוחנת רות קרטון-בלום את המהפך הצורני והסגנוני שביצע נתן אלתרמן בשנות השישים. לצד תמורות מקבילות אצל עמודי התווך של המודרנה (לאה גולדברג בעם הלילה הזה ואברהם שלונסקי בספר הסולמות), מציגה קרטון-בלום את חגיגת קיץ כזירה של התקרבות מרתקת בין הדורות, שבה הגיב אלתרמן לאקלים הסגנוני של "דור המדינה" ולמתקפתו של נתן זך.
קרטון-בלום מפרקת את מנגנוני הפרוזאיזציה של הטקסט האלתרמני:
שבירת הטור ותבניות הגלישה (Enjambment): בניגוד לנורמה הקלאסית בכוכבים בחוץ שחתרה לזהות בין משפט תחבירי לטור שקול, בחגיגת קיץ מתרבות גלישות "אלימות" ללא צזורה, המפרקות מבנים דקדוקיים הדוקים ביותר: סמיכויות ("כישוף / הידעונית"), צירופי שם ותואר ("אשה / יפה") וצירופי יחס ואותיות יחס, ואף גולשות מבית לבית (כמו ב"שיחה בדרך"). הגלישה מתפקדת ככלי איקוני, כהנמכת פאתוס וכאמצעי ליצירת מתח דיבורי חי.
תחביר דינמי ורשימות קטלוגיות: השימוש ב"משפטים דינמיים" שבהם החלקים המשועבדים קודמים לעיקרי, לצד סגנון קטלוגי של פירוט ומלאי (בהשפעת תרגומיו למולייר והמקאמה העברית), יוצר קצב סטקאטו וריסוק רצף ההולם את הקרנבל.
לשון הדיבור והנמכת המודוס: חדירת ביטויים יומיומיים עד כדי תחביר תת-תקני ("זה לא המקום הקל בעולם", "יצא מזה חי"), ביולוגיזם מובהק, ושיבוצים מקראיים מהופכים (טראבסטיה ובורלסקה ב"שיר המכשפה" לפי סיפור בלעם).
חירויות החריזה והמשקל: נטישת החרוז העשיר והמשובח לטובת חריזת "שור-חמור" דלה, חרוזים מודרניסטיים בלתי-מדויקים ורעועים ("לא-נע-עולם", "סביבות-ציפור"), וחוסר סדירות מטרית.
המחברת מסכמת כי חגיגת קיץ היא "מריבת קיץ": אלתרמן הוכיח לדור המורד כי הוא מסוגל לשחרר את המשפט ולהשמיע את "קול האדם המדבר", אך עשה זאת בדרכו המקורית מתוך פואטיקה רב-קולית ומניפאית.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

אנשים בהם דן המאמר

  • נתן זך: הדיון בפולמוס הפואטי עם נתן זך
מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: איך נוצר ריתמוס של פרוזה – בלשון השירה (AMR000212)