← חזרה למאמר „מול תגמול מחיאות כפיים”
תחילת הדרך – תאטרון ‘המטאטא’
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
פרק זה מאת דבורה גילולה מתחקה אחר ראשית דרכו של נתן אלתרמן בעולם התיאטרון הסטירי והפזמונאות, דרך שיתוף הפעולה הפורה בן עשר השנים (1944-1934) עם תיאטרון "המטאטא". המאמר מפרט כיצד הגיע אלתרמן אל התיאטרון ביוזמת ברוך גוריאצ'יקוב (גילאון), כיצד שימש לו "המטאטא" כסדנת כתיבה ובית ספר מעשי ללימוד סודות הבמה, וכיצד פזמוניו (שהחלו ב"פזמון השליח") הפכו ללהיטי ענק ולאייקונים תרבותיים. גילולה מנתחת את יחסיו של אלתרמן עם במאי, שחקני ומלחיני התיאטרון, ואת תרומתו הכפולה: פזמונים מקוריים ותרגום/עיבוד של מערכונים ומחזות.
לקריאת תקציר מורחב
הפרק מציג ניתוח היסטורי ופואטי המפרט את כניסתו של אלתרמן אל התיאטרון המקצועי בשנת 1933: ההתחלה ב"המטאטא" ו"פזמון השליח": אלתרמן, שהיה בן 23, הוזמן בסוף 1933 לכתוב פזמונים לתוכנית לג' ("אהבה, אהבה, אהבה", בכורה ינואר 1934). "פזמון השליח" בביצוע יעקב (יאן) טימן הפך מיד ללהיט ענק והפך את אלתרמן לכותב פזמונים מרכזי ומבוקש ביישוב. ברוך גוריאצ'יקוב (גילאון) גייס את אלתרמן לתיאטרון, אשר סבל ממצוקת רפרטואר קשה, ובייחוד בשל הקרע שנוצר באותה עת בין "המטאטא" לבין כותב הפזמונים הראשי שלו, עמנואל הרוסי. עבודת התרגום, הליטוש והעבודה המשופת: "המטאטא" נעזר במחזאי והבמאי יצחק נוז'יק (ואחרים כגון מרטין רוסט וסמי גרונמן), שכתבו באידיש או בגרמנית. אלתרמן שימש כמתרגם והמעבד הסמוי של מערכוניהם ומחזותיהם העסיסיים, תוך שהוא מוצא להם מקבילות עבריות מבריקות. אלתרמן שיתף פעולה ב"המטאטא" עם 9 מלחינים, ובעיקר עם משה וילנסקי (56 פזמונים), מארק לברי (60) ושמואל פרשקו (26). המלחינים וילנסקי וסשה ארגוב העידו כי אלתרמן כתב את כל פזמוניו במקצב קבוע אחד, דבר שהציב לא פעם אתגר מוזיקלי מורכב למלחין. אלתרמן הקפיד לבוא לחזרות, למד את סודות המקצב הבימתי והפונטיקה, והיה קשוב לבקשות השינוי של השחקנים והבמאים. נושאי הפזמונים ומאפייניהם: אלתרמן כתב ל"המטאטא" שני סוגי פזמונים: סטיריים וליריים (שירי זמר/רומנסים). הפזמונים הסטיריים עסקו באקטואליה היישובית (ביורוקרטיה בריטית, מפלגתיות, יקים, עליות, מאורעות העולם) בנימה הומוריסטית, אירונית ואינטליגנטית, ללא בוטות מעליבה. הפזמונים שילבו עברית גמישה עם מילים בלעז (אנגלית, גרמנית, ערבית, פולנית) לשם חריזה הומוריסטית. ביוני 1944, לאחר 10 שנות עבודה ו-28 תוכניות (האחרונה הייתה "ויתרוצצו"), עזב אלתרמן את "המטאטא" ועבר לתיאטרון "לי-לה-לו".
יצירות הנדונות במאמר
עוסק ביצירה
מתייחס ליצירה
- מיסטר קיבוץ
- רחובות ושלטים
אנשים בהם דן המאמר
- יעקב (יאן) טימן: כמבצע המקורי של "פזמון השליח" ופזמונים רבים נוספים, וכמי שסיפק עדות מפורטת על עבודתו של אלתרמן בחזרות, הקפדתו הפונטית ויחסיו עם התיאטרון.
- ברוך גוריאצ'יקוב (גילאון): כמי שיזם את הבאתו של אלתרמן לתיאטרון בסוף 1933 והפך אותו למספק הפזמונים הראשי.
- יצחק נוז'יק (נ' יצחקי): כמחזאי והבמאי של "המטאטא" שכתב באידיש, וכמי שאלתרמן תרגם ועיבד את מערכוניו ופזמוניו לעברית.
- משה וילנסקי: כמלחין הראשי של פזמוני אלתרמן ב"המטאטא" (56 פזמונים), תוך ניתוח קשיי ההלחנה של הטקסטים שנכתבו במקצב אחיד.
- עמנואל הרוסי: ככותב הפזמונים המרכזי של "המטאטא" עד 1933, עקב הקרע שנוצר בינו לבין התיאטרון ונוז'יק, שפינה את השטח לכניסתו של אלתרמן.
- מרטין רוסט (מקסימיליאן רוזנקרנץ): עקב מחזותיו ומערכוניו בגרמנית (כגון מיסטר קיבוץ) שאלתרמן תרגם ושיבץ בהם פזמונים.

