נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „תעלומת היהלום האבוד – במלאת 60 שנה ליציאתו לאור של הספר ‘חגיגת קיץ’”

ציפור גדולה מעל העיר

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

ספר שיריו החדש של נתן אלתרמן "חגיגת קיץ", שחינגה ספרותית (אותה מגנה אלתרמן עצמו, בחריפות מפתיעה, בשיר ("ראיון עם המחבר") מתחילה כבר להזדמזם סביבו, ומדוע לא, בעצם?), לא יינקה, כנראה, גם מטיעונים שוללניים. אך אין זה אסון. הוא יעמוד בכך, אני מקווה, כמו כולנו.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

דוד אבידן בוחן את ספרו החדש של אלתרמן ‘חגיגת קיץ’ ומונה טענות אפשריות נגד שירתו: משקל רוחני יחסי, אני־שירי עטוי מסכה, העדפת הסביבה על העצמי ופוזיטיביזם סביבתי. עם זאת, הוא טוען שהשיר ‘היציאה מן העיר’ משנה את התמונה. הפיכת בעל־הבית לציפור ופרידתו מן העיר חושפות שכבת מרירות מתחת לקרנבל הצבעוני של הספר. בעיני אבידן, דחף ההשמדה העצמית וההתאפסות נהפך בשיר לגילוי עצמי, ומעניק מפתח חדש להבנת שירת אלתרמן כולה.

לקריאת תקציר מורחב

המאמר נפתח בהתייחסות לרעש הביקורתי הצפוי סביב ‘חגיגת קיץ’ ולשיר ‘ראיון עם המחבר’, שבו אלתרמן עצמו מגנה את החינגה הספרותית. אבידן מגדיר את הספר כפואמה אפית רעננה ונמרצת, אך מדגיש שהיא פתוחה לביקורת. הוא מנסח שורה של טענות אפשריות: המשקל הרוחני של הפואמה נוטה אל היחסי; האני־השירי מוסיף להסתתר מאחורי מסכה; והוא מתפקד כ‘אני־סביבה’ יותר מאשר כ‘אני־עצמי’. אבידן בוחן אם אפשר להעלות את מרכיבי הסביבה ולהפוך באמצעותם את האני־סביבה לאני־עצמי, אך סבור שאלתרמן נוטה לחוס על הסביבה ובכך מונע ממנה התפוררות ומעצמו התגבשות. נקודת המפנה במאמר היא קריאה צמודה בשיר ‘היציאה מן העיר’, שאבידן מכנה השיר המקסים, המפתיע והקובע ביותר בספר. בעל־הבית הסוגר את חדריו, מוחק את שמות שונאיו, מצמיח כנפיים ועף מעל העיר מזוהה עם האני־סביבה עצמו — בורא הסביבה, בעליה וקורבנה. במעוף הציפור נפרד האני מן הסביבה ומפר את הברית עמה, אך דווקא כך הוא מתוודע לעצמו. השיר חושף את שכבת המרירות והשלילה שמתחת לקרנבל הפוזיטיביסטי של ‘חגיגת קיץ’. אדן החלון, שעשוי היה להוביל לצניחה ולהתאבדות, נעשה מקפצה לריחוף; דחף ההשמדה העצמית נהפך מגורם של חורבן לאפשרות של גילוי. אבידן מסכם שהשיר מספק מפתח חדש להבנת שירת אלתרמן ואף ‘אליבי’ רטרואקטיבי ליצירתו הקודמת.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: ציפור גדולה מעל העיר (AMR000287)