נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „על קו הקץ”

כאור יהל

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

ביום הזיכרון, כ"ז בניסן תשי"ד, 30 באפריל 1954 (יום הזיכרון שחל באותה שנה ביום שישי, הוקדם ביום) פורסם שירו של אלתרמן ' יום הזיכרון – והמורדים ' במסגרת 'הטור השביעי'. בשיר זה סיכם אלתרמן את השקפתו על פולחן המרד אשר טופח על ידי תנועות השמאל. הוא טען שאין להעמיד את הלוחמים במרכז וקרא לראשי המחתרות ומנהיגי המרד להשמיע ביקורת כנגד פולחן המרד, וכנגד השימוש בהאשמה "כצאן לטבח".

דוד כנעני, חבר קיבוץ מרחביה, מבקר ספרות מוערך, כתב מאמר תוקפני, כנגד שירו של אלתרמן ושאל "לשם מה נכתב השיר הזה? מה תכליתו, את מי ואת מה בא הוא לשרת. דבריו שפורסמו בעיתון 'על המשמר' ביום 14.5.1954, תחת הכותרת "כאור יהל" (ביטוי המופיע בשירו של אלתרמן - אַל תַּצִּיבוּ אוֹתָנוּ עַל כַּן לְהִבָּדֵל מִן הַגּוֹלָה בּאֹוֹר־יָהֵל.) מובאים כאן.

תגובתו של אלתרמן לדבריו של דוד כנעני נכתבו בעיתון 'דבר' והם מובאים באתר זה ב קישור הבא .

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

דוד כנעני מגיב בחריפות לשירו של אלתרמן ‘יום הזיכרון והמורדים’. הוא מסכים שהמרד היה חלק קטן מבחינה כמותית מאסון השואה, אך טוען שדווקא משום כך יש לראות בו סמל מרכזי וייחודי של גבורה יהודית. כנעני מתנגד לכריכת לוחמי הגטאות, כלל הקורבנות ומנהיגי הקהילות שהתנגדו למחתרות במדרגת גבורה אחת. בסיום הוא מעמת עמדה זו עם רוח ההתנגדות שמצא ב‘שמחת עניים’.

לקריאת תקציר מורחב

המאמר נפתח בטענה שיום השואה והמרד עדיין לא התקבע כראוי כיום זיכרון לאומי, ובדיון בדחיקת זכר המרד ובמיעוט העיסוק הספרותי בשואה. מכאן עובר כנעני להתקפה על ‘יום הזיכרון והמורדים’. הוא מקבל את קביעת אלתרמן שהמרד היה רק חלק אחד בתוך ממדי ההשמדה העצומים, אך טוען כי הוא היה החלק היחיד הראוי להפוך לסמל של המאבק, משום שבו הייתה אפשרות לבחור בפעולה ובהתנגדות. לדעתו, המוות כשלעצמו אינו גבורה, אף שאין בו קלון. הוא דוחה את השוואת הלוחמים הן לקורבנות חסרי הישע והן לפרנסים ולאנשי היודנראטים שהתנגדו למחתרות, אך מסייג שאין לשפוט בקלות את מי שלא לחמו. בחלק האחרון הוא מביא את ‘שמחת עניים’ כדוגמה הפוכה: יצירה המבטאת בעיניו הזדהות עמוקה עם התנגדות ועמידה נואשת. טענתו המרכזית היא שהרחבת מושגי הגבורה והכבוד לכל הקורבנות אינה מרוממת את כולם, אלא מחלישה את מעמדו הייחודי של המרד.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: כאור יהל (AMR000289)