נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „הוא פורץ מתוכנו בקריאת אהבה קדמונית”

“מסביב למדורה” – מסביב לנקודה

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

בשבעה במאי 1948, שבוע לפני ההכרזה על הקמת המדינה, הקדיש נתן אלתרמן "טור שביעי" חגיגי ונרגש לפלמ"ח – "מסביב למדורה" – והוא הראשון בשיריו שהוקדשו לגוף לוחם זה ולמפקדיו. הכותרת קישרה את ה"טור" של אלתרמן ברשימותיו הידועות של יצחק שדה, שנתפרסמו תחת הכותרת הקבועה "מסביב למדורה" (על הרוב בפסבדונים י. נודד) והצטרפו למעין מסכת הגות פלמ"חית, שיחות שבין המפקד ללוחמים. אלתרמן ביקש, כביכול, להוסיף גם את ה"טור" שלו למסכת זו. הוא כתב את השיר לרגל "תאריך": יום הולדתו השביעי של הפלמ"ח. ספק הוא אם היה נזקק לתאריך זה משום עצמו, אבל הוא חיפש הזדמנות להביע באוזני אנשי הפלמ"ח משהו מן ההערצה אליהם, ששטפה את הארץ כולה בחודשים שחלפו מפרוץ מלחמת העצמאות במוצאי כ"ט בנובמבר 1947, ומשזו נמצאה לו, לא החמיצה. הגם שמ"מסביב למדורה" לא נעדרו השנינה והחן האלתרמניים האופייניים, זה היה במפורש שיר רציני על נושא נכבד, מעין אוֹדָה רשמית חגיגית. המשורר קבע לו מראש מודוּס מבני וסגנוני "גבוה". מכאן הסטאנצות הארוכות (בנות שישה טורים, לעומת לבֵנת היסוד הניטראלית בשירי "הטור השביעי", הבית המרובע), המִצלול העשיר, החריזה ה"רצינית" (כלומר, נעדרת שעשועי לשון), השימוש התכוף למדי בלשון נמלצת ("נִיסָן הַיֶּרַח", "עֲלֵי לוּחַ", "פְּרִי תֹמֶר"), ובעיקר הרטוריקה המפותחת, המפעילה פיגורות מסובכות, כגון לִיטוֹטָס וזָאוּגְמָה. אלתרמן, מבטאו הפיוט של הקונסנסוס ה"יישובי"־הלאומי בימי מלחמת העצמאות, מבצע כאן אקט ציבורי כבד ־משקל: הוא בא לבטא את הכרת האומה כולה בחשיבותו של הפלמ"ח ולהביע את תודתה הנרגשת לו.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ׳ דן מירון מציע קריאה הרמנויטית וביקורתית בטורו הקאנוני של נתן אלתרמן "מסביב למדורה" (1948). מירון טוען כי לצד מעמדו של השיר כהמנון רשמי ואודה חגיגית המעניקה לפלמ"ח הילה מיתולוגית, מסתתרת מתחת לפני השטח תחושת אשמה כבדה של המשורר והציבור על הפקרת הנערים בחזית. באמצעות ניתוח הליטוטס ("אומתם לא הייתה להם אם") והזאוגמה ("ורעות וקורבן לאין אומר"), מראה מירון כי השיר נע בחמיקה דרמטית מול נוראות הקורבן והשכול, עד להתוודעותו של המשורר בקוצר ידו מול דור הלוחמים.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "'מסביב למדורה' – מסביב לנקודה" מנתח פרופ' דן מירון את אחד משירי "הטור השביעי" המפורסמים ביותר של נתן אלתרמן, שנכתב בשבעה במאי 1948 לרגל יום הולדתו השביעי של הפלמ"ח. מירון מראה כי ברמה הגלויה השיר פועל כאודה רשמית ומעוצבת היטב, המשתמשת בסטאנצות ארוכות ולשון נמלצת כדי לבטא את תודת האומה הניצבת "על ספו של הדרור" ואת הפיכת החפצים הפשוטים של הפלמ"ח לאגדה.
עם זאת, מירון חושף רובד עמוק ומוצנע החושף את הדרמה הפנימית של השיר. הניתוח מתמקד בשתי פיגורות רטוריות מרכזיות:
הליטוטס בפתיחה ("אומתם לא הייתה להם אם"): מביא לידי ביטוי תחושת אשמה ונקיפות מצפון על התנכרות האומה והנהגתה לנערים הצעירים שנשלחו חשופים אל האש בחודשי תש"ח הראשונים.
הזאוגמה בבית הציוד ("ורעות וקורבן לאין אומר"): משקעת את מושג הקורבן בתוך הווי אינטימי ופשוט כדי להרגיע את הרושם המזעזע של המוות, תוך יצירת מראה עיניים מעוצב המכסה על הסתירה בין רעות לשכול.
מירון מראה כי בבית החמישי חלה התפוררות פואטית ("מה נשיר עליהם?"), שבה מודה אלתרמן בקוצר ידו ובזרותו למעגל האינטימי של הלוחמים ("לא משלנו"), ונסוג מלהתמודד ישירות עם תהום השכול בנסיגה מוסרית וספרותית לקראת סיום חפזוני.

שירים הנדונים במאמר

עוסק בשיר

מתייחס לשיר

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: “מסביב למדורה” – מסביב לנקודה (AMR000327)