נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „הטיול בעקבות הפילים”

בכבלים נוצצים – מחזות מתורגמים

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

כל הערה והשגה, שניתן להשמיע ביחס לתרגומי שקספיר של שלונסקי, חייבת להיות נשמעת ומובנת על רקע של ההכרה הוודאית, היסודית: בשתי הטראגדיות השקספיריות, שזכינו לקבלן בלבוש עברי מידי שלונסקי – "האמלט" ו"המלך ליר" – מצויים עשרות קטעים ואלפי טורים, שהם יצירות מופת של המשפט העברי, אופני הבעה, העשויים לשמש טופס של לשון עברית מלטושת, חדת־ביטוי ועזת צליל – לדורות רבים. לפחות אחד משני התרגומים – "האמלט" הינו גם כשלמות מפגן אדיר של יכולת לשונית עברית. משפטים פלדיים, גמישים ומבהיקים נקרים לפנינו בכל מונולוג גדול. שורות כגון אלו של המלך קלאודיוס בוידויו:

"הָהּ מַה נִּסְרַח פִּשְׁעִי, מַבְאִישׁ עַד לֵב שָׁמַיִם; קְלָלָה שֶׁל חֵטְא קַדְמוֹן נָשׂא יִשָּׂא עָלָיו:

קריאתו של ליר אל הרוח:

"פַּח, רוּחַ, פַּח, בַּקַּע נָא לְחָיֶיךָ!"

טוריו האירוניים של האמלט בפגישתו עם רעיו אחר נישואיה של אמו עם דודו ("קימוץ, רעי, קימוץ! שיירים מפת האבל היטיבו לבבות בעת החתונה"), משפטיו הרוויים לעג ארסי ושברון־לב כאחד במונולוג החרפות, שהוא משמיע באזני אמו בחדרה ("ומוסיפה לחיות תוך יזע־פיגולים של ערש נאלחת, מרחשת בזימה וממתיקה דודים"), דברי הבזיון שהוא ממטיר על עצמו – בשל קוצר ידו ודלות מעשיו – אחר שמיעת המונולוג של השחקן ("אנוכי, הבן לאבא שנרצח, שתופת ושחקים ציווהו נקמות, יוצא ידי חובה במלל כזונה וגידופים שופך כאשת־מדנים, כתגרנית בשוק, הבוז לכך! הבוז!") – כל אלה וכיוצא בהם טורים רבים בכל קטע שבמחזה חייבים להישאר דוגמאות היסוד של סגנון עברי תיאטרלי נשגב, "גרא[נ]דיוזי", אשר כמותו לא ניתן למצוא בשום טקסט עברי תיאטרלי מקורי או מתורגם אחר – אף לא במחזות רמח"ל ומתתיהו שוהם. אכן, סגנונו של שלונסקי בתרגומיו השקספיריים, וביחוד ב"האמלט" עשוי להיות אחד המקורות הנאמנים המועטים, שמהם יוכל לצמוח ברבות הימים סגנון עברי דראמטי עז־פאתוס ורם־ניב – אם עתידים אנו לזכות אי־פעם בסגנון כזה.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון (שנדפס בעיתון "הארץ" ביוני 1963 כחלק שלישי בסדרת מאמריו על תרגומי שקספיר) מעריך את הישגיו ומגבלותיו של אברהם שלונסקי בתרגום "האמלט" ו"המלך ליר". מירון מוודא תחילה כי תרגומיו של שלונסקי הם מפגן אדיר של לשון עברית מלוטשת, עזת צליל וגראנדיוזית. עם זאת, הוא מוכיח כי הציות הפידנטי לתבניות משקליות סימטריות (כגון חלוקת הטור לשני אגפים תלת-יאמביים שווים) כובל את הרבגוניות הלירית והדרמטית של המקור. התרגום משטח את קולות הדמויות, הופך את אופליה הצעירה והשבורה לנואמת פאתטית, ומחטיא את הריתמוס האקסטטי של ליר.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "בכבלים הנוצצים", פרופ' דן מירון מעמיד ניתוח ביקורתי ומעמיק של תרגומי הטרגדיות השקספיריות מאת אברהם שלונסקי ("האמלט" ו"המלך ליר"). מירון פותח בהכרה בלתי מסוייגת בעוצמתו של שלונסקי, שיצר סגנון תיאטרלי נשגב, פלדי ועז פאתוס, שאין כדוגמתו בספרות העברית. לצד שבחים אלו, מירון מוכיח כי תרגומי שלונסקי סובלים מאחדות-יתר המרחיקה אותם מן המורכבות השירית של שקספיר: מונוטוניות ריתמית וסימטריה כופלת: בשלונסקי, כל טור במורחב (כמו בשישה יאמבים ב"האמלט") מתפצל לשני אגפים תלת-יאמביים סימטריים ושווים. מבנה זה מייצר ריתמוס אחיד של מצעד, המוחק את הדינמיקה הריתמית المקורית. המאמר מדגים זאת במונולוג האלגי של אופליה ("הה, איזה רוח רם היה לעי מפולת"), שבו נמחקה הגניחה המרוסקת של המקור, ואופליה הופכת מנערה רכה ושבורה לנואמת פאתטית ומצוחצחת. החטאת הדרמה והאופי: ב"המלך ליר", הצמצום לפנטמטר יאמבי מגהץ את שפתו של ליר הזקן והמטורף, והופך את דיבורו האקסטטי והילדותי למשפטים שקולים, מיושבים ומשנאיים. עודף נוי ושיבושי משמעות: שלונסקי נוטה להוסיף ריפוד של "פז" ויופי מלאכותי (כמו הפיכת "מעיל כפרי אדום" ל"אדרת פז"), ולעיתים אף נכשל בשיבושי הבנה טקסטואליים גסים ב"המלך ליר". מירון מסכם כי השעבוד הפידנטי למבנה המטרי המכני נטל משקספיר את חירותו הלירית והדרמטית, והכפיף את כל שפע הדמויות לקולו המונולוגי האחד של המתרגם.

שירים הנדונים במאמר

מתייחס לשיר

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: בכבלים נוצצים – מחזות מתורגמים (AMR000331)