נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

דברים ונגינתם – מחזות מתורגמים

לקריאת המאמר המלא

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון (החלק הרביעי בסדרת מאמריו על תרגומי ויליאם שקספיר לעברית) מבקר את הושמטת הקומדיה "נשי וינדזור העליזות" (בתרגום נתן אלתרמן) מהמהדורה המקובצת של מחזות שקספיר. מירון טוען כי למרות מעמדה המשני בקאנון, תרגומו של אלתרמן הוא הישג מופת יחיד במינו של עברית קומית ריתמית. בעוד שמתרגמים אחרים באסכולה (כרפאל אליעז ולאה גולדברג) חנקו את הפרוזה השקספירית בתחביר מסורבל, יובש ובשעבוד למשקל מכני, אלתרמן הצליח ליצור פרוזה ריתמית חיה ודינמית המעניקה לכל דמות ניגון דיבור אינדיבידואלי ומזהה.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "דברים ונגינתם", פרופ' דן מירון יוצא נגד החלטת המערכת להשמיט את הקומדיה "נשי וינדזור העליזות" בתרגום נתן אלתרמן ממהדורת מחזות שקספיר המקובצת. מירון מודה כי במקור השקספירי המחזה נחשב למשני ולחסר מעדן פיוטי מורכב בהשוואה לקומדיות כגון "הלילה השנים-עשר" או "כטוב בעיניכם". עם זאת, בהקשר של התרגום העברי, היוצרת המהדורה יחס הפוך: בעוד שקומדיות המופת תורגמו בידי לאה גולדברג ורפאל אליעז בלשון קהה, יבשה, מסורבלת ומנוכרת ללשון הדיבור החיה, תרגומו של אלתרמן ל"נשי וינדזור" נותר מופת חסר תקדים של דרמה קומית עברית. מירון מנתח את כשלון הפרוזה אצל גולדברג ואליעז: שיעבוד לפרוסודיה ולמטרום המכני: השתעבדות לשורות משקליות ולתחביר משנאי מייצרת משפטים כבדי צעד, המאבדים את החן, הקלות והטבעיות של השיחה הדיבורית במקור (כמו במונולוג "כל העולם במה" בתרגום גולדברג או בנאום הרוזן אורסינו בתרגום אליעז). היעדר ריתמוס בפרוזה: כשהמשקל השירי פוקע, המתרגמים נופלים לשפה ארכאית, אפורה ופרופסורית שממיתה את הנגינה הדרמטית. לעומתם, אלתרמן הפליא לבנות ב"נשי וינדזור העליזות" פרוזה ריתמית מבריקה. הוא לא הסתפק בקלאמבורים ובברק הלשוני, אלא העניק לכל דמות מוטיב מוזיקלי וריתמי ייחודי המבטא את אופיה (הסטקאטו התוזז של בעל הפונדק, הנגינה הצורמת של פיסטול, והתרועה האדונית והשחצנית של פאלסטאף). מירון מסכם, בסיוע תפיסתו של ת.ס. אליוט, כי המוזיקה של השירה יונקת ממוזיקת השיחה היומיומית; השלטתו של אלתרמן על הריתמוס של הפרוזה היא שהפכה אותו למתרגם הגדול ביותר של הריתמוס השקספירי, כפי שבא לידי ביטוי גם בתרגומו ל"אותלו".

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: דברים ונגינתם – מחזות מתורגמים (AMR000334)