נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „הנה כך היא נפקחת לאורך”

העוד ישנם כל אלה: פואטיקה של עבר מתמשך

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

המלה הרווחת ביותר בספר "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן אינה אחת מן המלים ה"גדולות" וה"רומנטיות", אלא דווקא המלה "עוד". לכאורה זו מלה טכנית-כמותית, אבל בעצם היא מעט המכיל מרובה מאוד מהסיפור הסוער של אלתרמן.

המלה "עוד" "מכסה" צרור של מובנים ובני-מובנים, שעיקרם הוספת דבר אל דבר (במרחב או במחשבה) או המשכת דבר לאורך זמן - מן העבר אל ההווה (מה שהיה קיים פעם עודו קיים בהווה) וכן מן ההווה אל העתיד (מה שקיים ימשיך להתקיים "עד" מועד-מועדים: "לעד", "עד עולם" או "עד מוות" או "עד לא עוד"). להמשכיות זו לעבר העתיד מתלווה גם השימוש ב"עוד" במסגרת של איחול, הבטחה או אזהרה בעניין דבר העלול או העשוי להתרחש בעתיד, או שראוי לו שיתרחש. הוספת דבר אל דבר יכולה, כאמור, להתארע במרחב הריאלי או במרחב המושגי.

מאלפת העובדה שבמובנה זה מופיעה המלה "עוד" ב"כוכבים בחוץ" פעמים ספורות בלבד, אולי שלוש: בתיאור ההיאחזות האובססיבית של הדובר באשה האהובה ב"היאור" - "רק על שמך, רק על שמך עוד סובבתי ריקם, כמו דלת על ילל צירה" (ה"עוד" יכול לתאר בהקשר זה את הסיבוב הבלתי פוסק: עוד סיבוב ועוד אחד; אם כי היא יכולה לתאר גם את התמשכותה של פעולת הסיבוב לאורך זמן); בקביעה הכללית, הסתמית למדי: "והרבה עננים. וילדה מחייכת. ועוד" (ב"גשם שני וזיכרון"; כאן מלמדת המלה בבירור על קיומם של דברים רבים נוספים על העננים והילדה, אך בלתי מצוינים בפירוש), ובהיגד השלילי (ב"שיר בפונדק היער"): "אל ינצור את אורך יען אין עוד אחר".

פרק ראשון בסדרה על משמעויותיה של המלה "עוד" בשירת נתן אלתרמן

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון מציע קריאה פואטית חדשה בקובץ השירים כוכבים בחוץ לנתן אלתרמן, דרך ניתוח סטטיסטי וסמנטי שנשען על קונקורדנציית "שירים משכבר" (בן-טולילה וקומם). מירון מוכיח כי המילה השכיחה ביותר בספר (מעבר למילות קישור) אינה אחת מהמילים ה"רומנטיות" המקובלות, אלא דווקא המילה הטכנית-כמותית "עוד" (המופיעה למעלה מ-100 פעמים). המילה "עוד" משמשת כציר רטורי, תחבירי וקוגניטיבי המכונן את תפיסת הזמן האלתרמנית כ"עבר מתמשך", ומבטאת את המאמץ הדיאלקטי לאחות את הזמן, לשמר את הזיכרון ולהיקשר מחדש למראות הנושנים.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "העוד ישנם כל אלה: פואטיקה של עבר מתמשך", פרופ' דן מירון יוצא מנקודת מבט מתודולוגית המעריכה מחדש את התועלת שבשימוש בקונקורדנציות לשון (כדוגמת קונקורדנציית בן-טולילה וקומם לשירי אלתרמן). מירון טוען כי ניתוח שכיחות המילים חושף תופעות עומק במבנה הרטורי והסמנטי של היצירה, החומקות לעיתים מניתוחים נושאיים שיגרתיים. הגילוי המרכזי במאמר הוא שבדפוס העומק של כוכבים בחוץ, המילה הרווחת ביותר היא "עוד" (על הטיותיה וצירופיה, כגון "עודי", "בעוד", "כל עוד"). היא מופיעה בממוצע כפעם וחצי בכל שיר, ולעיתים קרובות נורית ב"צרורות" רטוריים המעלים את סף הריגוש והדרמה. מירון מראה כי בעוד שהמילה "עוד" יכולה לשרת צרכים פרוסודיים (כמו משקל האנאפסט), תפקידה העיקרי אינו משקלי אלא סמנטי-קיומי. ניתוח מופעי המילה מראה כי כ-90% מהם אינם מכוונים להוספה במרחב או להבטחה בעתיד, אלא מציינים התמשכות של הזמן מן העבר אל תוך ההווה ("עבר מתמשך"). מודגשת במיוחד התמשכות מסוג "אף על פי כן" – התמשכות דיאלקטית הגוברת על מעצור, שכול או נתק. מירון מדגים פרוצדורה זו דרך ניתוח מעמיק של מופעי המילה בשלושה שירי מפתח: "ירח": התמורה שבה המציאות העירונית הזרה נפקחת מחדש אל "מראה נושן" והדובר שואל בחשש "העוד ישנם כל אלה?". "אל הפילים": שימור התשוקה והפראות הליבידיאלית של הגוף המודרני ("עוד לוהט במסווה החיוך והבגד"). "כינור הברזל": היכולת לחולל אוקסימורון הממזג בין הטכנולוגיה המודרנית לרומנטיקה ("גם לברזל, אחי, עוד יש כינור עתיק"). המאמר מסכם כי המילה "עוד" היא איתות רטורי לשיבה אל הראשוניות, המגשרת על פני הניכור האורבני ומעניקה לספר את טונו האלגי והמתוח.

שירים הנדונים במאמר

עוסק בשיר

מתייחס לשיר

אנשים בהם דן המאמר

  • יעקב בן-טולילה: חוקר ספרות, עורך ומחבר-שותף של הקונקורדנציה ל"שירים משכבר", שנתוניה הסטטיסטיים משמשים בסיס לדיון.
  • אהרן קומם: חוקר ספרות, עורך ומחבר-שותף של הקונקורדנציה ל"שירים משכבר", שנתוניה הסטטיסטיים משמשים בסיס לדיון.
מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: העוד ישנם כל אלה: פואטיקה של עבר מתמשך (AMR000343)