נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

יגון ואושר מתחלפים בתור

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

בפרק הקודם שהתפרסם בגיליון ערב ראש השנה, טענתי בגנות ההזנחה שהזניחה הביקורת והמחקר הספרותיים את שירי הזמר של נתן אלתרמן למרות סגולותיהם הספרותיות החשובות. עתה אציע קריאה בארבעה משירי הזמר שלו שנכתבו במהלך שנות הארבעים, החל בראשית מלחמת העולם השנייה וכלה בתחילת מלחמת העצמאות. הראשון ברביעייה זו, "דרך, דרך, נתיבה", נכתב כנראה תיכף לאחר הופעת "שמחת עניים" באביב 1941, אולי לקראת פסח תש"א (טקס ייסוד הפלמ"ח), הולחן בידי מרדכי זעירא ונדפס בסתיו של אותה שנה ב"לוח הארץ" לשנת תש"ב.

"לוח הארץ", מעין המשך של אלמנך שוקן הגרמני המפורסם, יצא לדרכו עם רכישת "הארץ" בידי זלמן שוקן והתמנות בנו גרשום לעורכו, ושאף לערב את העיתונאי עם הספרותי. לצד סקירות, סיכומים ורישומים סטטיסטיים של סוף שנה הוא הכיל פרקי ספרות, שהבולט שבהם היה תמיד סיפור או פרק מרומן של ש"י עגנון. בסוף שנות הארבעים נוספה אל הפנינה העגנונית מסכת שירים לירית־מטפיסית של אורי צבי גרינברג שקבעה ברכה לעצמה. חלקו הספרותי של הלוח נערך על־ידי המספר המודרניסט יעקב הורוביץ (מחברו של האפוס "אור זרוע"), מי שנתמנה זה לא מכבר לעורך המוסף הספרותי של "הארץ".

הורוביץ היה איש החבורה המודרניסטית שהתרכזה עתה סביב כתב העת "מחברות לספרות" תחת הנהגתו של אלתרמן. הידידות בינו לבין אלתרמן היתה אמיצה מאוד, ובזכותה כנראה עתיד היה המשורר לתרום במשך כל שנות הארבעים משיריו לכל כרך מכרכי ה"לוח" שראו אור מדי שנה לקראת חגי הסתיו, עד ללוח של שנת תש"י.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון מעריך מחדש את סגולותיהם הספרותיות של שירי הזמר והפזמונים של נתן אלתרמן בשנות ה-40. דרך ניתוח ארבעה שירי זמר מרכזיים ("דרך, דרך, נתיבה", "כלניות", "זה יעבור", ו"לילה לילה"), מראה מירון כיצד הז'אנר ה"קל" והקברטי איפשר לאלתרמן לחשוף תת-טקסט עמוק, עגמומי ומורכב. השירים, שנכתבו בצל מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות, מתפקדים לא רק כבידור להמונים, אלא כמבע פואטי של פייטן-אזרח המאזן בין חרדה, שכול, ומאבק לבין יגון ואושר המתחלפים בתור.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "יגון ואושר מתחלפים בתור", פרופ' דן מירון יוצא נגד ההזנחה המחקרית של שירי הזמר והפזמונים של אלתרמן, וטוען כי מדובר במערכת פואטית בעלת ערך ספרותי ואידיאי ראשון במעלה. המאמר מתמקד בקריאה צמודה בארבעה שירי זמר שנכתבו בין ראשית מלחמת העולם השנייה לראשית מלחמת העצמאות: "דרך, דרך, נתיבה" (1941): הולחן בידי מרדכי זעירא ופורסם ב"לוח הארץ". המאמר עומד על חריגתו של אלתרמן ממדיניות הפרסום הדיפרנציאלית שלו, כאשר בחר לפרסם שיר זמר באלמנך יוקרתי לצד יצירות קאנוניות. "כלניות" (1945): נכתב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה לתיאטרון "לי-לה-לו" בהלחנת משה וילנסקי. מירון חושף את הדרמה מאחורי ביצועה של שושנה דמארי ומסביר כי מתחת לסגנון הלירי התמים רוחשת הוויית המלחמה, החורבן והאימה של אירופה המופצצת. "זה יעבור" (1945): רומנסה לירית מורכבת שהושרה אף היא בפי דמארי. השיר מעמיד רמה סגנונית ומוזיקלית גבוהה, ומציג תפיסת עולם מפויסת ומפוכחת מול מלחמת המינים והזמן החולף ("יגון ואושר מתחלפים בתור"). "לילה לילה" (1948): עיבוד בבלדי-שיר ערש המבטא את הכאוס והשכול של ראשית מלחמת העצמאות דרך דמות הפרש השלישי שכלל לא זכר את שם הנערה. מירון מסכם כי בשנות ה-40 סיגל אלתרמן את דמות "הפייטן-האזרח". שירי הזמר שלו לא נועדו לפצוע, אלא לתווך, להכניס מתינות, ולהעניק נחמה ואיזון לציבור הנתון במבחנים היסטוריים קשים.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: יגון ואושר מתחלפים בתור (AMR000345)