מחזות שיקספיר בעברית
על המאמר
הוצאת מבחר מחזות שקספיר, ההולכת וקרבה להשלמה (מתוך שמונה הכרכים המובטחים הופיעו כבר חמשה ), קובעת לעצמה מעמד מיוחד בין מפעלי התרגום הנעשים אצלנו. זהו פרי אחרון של מאמץ לשוני-שירי רב, הנמשך בספרותנו זה מאה שנים, כמעט. נעשו כבר כמה נסיונות להביא לפני הקורא העברי מבחר מחזות משל שקספיר. הוצאת שטיבל נגשה בשעתה להוצאת "כתבי" שקספיר בעברית (אמנם במשך שנות פעילותה הצליחה ההוצאה לפרסם רק ארבעה תרגומים). הוצאת "עוגן" האמריקנית המשיכה במידת-מה את מפעלו של שטיבל. נמצאו גם כמה מתרגמים בודדים, שהקדישו שנים רבות להעמדת מבחר מחזות שקספיר בעברית. המעשה הנעשה עתה הוא בכל-זאת חסר-תקדים. היקף המבחר (16 מחזות), חלוקתו בין הז'אנרים הדרמתורגיים השונים (טרגדיות, קומדיות, מחזות היסטוריים), הדיוק המדעי והטון הענייני של המבואות וההערות הפרשיות וכן ההידור והנקיון הטכני של ההוצאה - מאפשרים לקורא העברי בפעם הראשונה לעיין במבחר רפרזנטאטיבי מקיף למדי של מחזות שקספיר ברציפות ומתוך הרחבת הדעת. גם אם אין המבחר עצמו שלם מבחינות אחדות (בולט, למשל, העדר מחזה או מחזות מן הז'אנר של ה"רומאנס", שבו מצא שקספיר את עיקר ביטוי בתקופת יצירתו האחרונה) - הריהו מפעל מו"לי-ספרותי נכבד.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של פרופ' דן מירון (שנדפס בעיתון "הארץ" במאי 1963) מעריך את המפעל המו"לי והפואטי חסר-התקדים של הוצאת מבחר מחזות ויליאם שקספיר בעברית. מירון מראה כיצד התרגומים החדשים מאת אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג ורפאל אליעז מחוללים מהפכה בלשון הדרמה העברית. המאמר מנתח את פריצת הדרך שהחלה בתש"ו עם תרגומי "האמלט" ו"נשי וינדזור העליזות", ומסביר כיצד הזיקה בין התיאטרון ללשון המדוברת, לצד הפואטיקה של אסכולת "כתובים"-"טורים", יצרו ניב עברי שקספירי הממזג רוממות ורהיטות, קלאסיות ויומיומיות.
לקריאת תקציר מורחב
במאמרו "מחזות שקספיר בעברית: פתיחה", פרופ' דן מירון מעריך את יציאתו לאור של מבחר מחזות שקספיר (בכרכים א'-ה' בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית הפועלים). מירון סוקר את ההיסטוריה של תרגום שקספיר לעברית – החל מניסיונותיהם המוקדמים של יצחק סלקינסון, הוצאת שטיבל, הוצאת "עוגן" וחיים נחמן ביאליק – ומדגיש כי המפעל הנוכחי הוא חסר תקדים בהיקפו (16 מחזות), בדיוקו המדעי ובאיכותו הטכנית. התזה המרכזית של המאמר היא שהמפעל המו"לי נשען על מהפכה פואטית דרמטית שהחלה בשנת תש"ו (1946), עת הוצגו והודפסו במקביל "האמלט" בתרגום שלונסקי ו"נשי וינדזור העליזות" בתרגום אלתרמן. לראשונה נוצר ניב שירי-דרמטי עברי שהצליח לגבור על ה"קיר האטום" שהכריע מתרגמים קודמים – היכולת לתת ביטוי עברי הולם לפרוזה העממית, הערמומית והחריפה של שקספיר (כמו דברי האומנת ב"רומיאו ויוליה" או פאלסטאף ב"נשי וינדזור") לצד המונולוגים הטרגיים המרוממים. מירון מנתח את הגורמים שהובילו להישג זה: תנאים אובייקטיביים: יצירת התרגומים עבור במת התיאטרון והמגע הישיר עם הלשון העברית המדוברת ומרווחי הנשימה של שחקנים וצופים חיים. שותפות רוחנית ואסכולאית: המתרגמים המרכזיים (שלונסקי, אלתרמן, גולדברג ואליעז) צמחו כולם מתוך אסכולת השירה המודרניסטית של "כתובים"-"טורים". התרגומים מהווים חלק אורגני מיצירתם המקורית (כגון זיקת שפת פאלסטאף לשירי הפרוור בכוכבים בחוץ לבעליהם). מירון מסכם כי לצד הצורך העתידי בתרגומים חדשים, תרגומיהם של שלונסקי ואלתרמן יישארו תרגומי מופת קלאסיים.

