מיבנה ובינה בקבצי-השירה של נתן אלתרמן
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של פרופ' דן מירון מציע קריאה ארכיטקטונית וטוטאלית בקורפוס השירה של נתן אלתרמן. מירון טוען כי בניגוד לקובצי שירה סטנדרטיים המהווים לקט כרונולוגי-ביוגרפי של שירים שנצברו לאורך זמן, כל קובץ שירה של אלתרמן (מכוכבים בחוץ ועד חגיגת קיץ) מהווה מבנה אינטלקטואלי-שירי מלוכד, מתוכנן ומאורגן מראש על פי רעיון מרכזי אחד. מירון מוכיח כי אלתרמן תפס את פרסום ספריו כ"אקט ציבורי" מחייב, שבו היחידות השיריות בודדות מתלכדות למערך דיאלקטי, קונטראפונקטי וסימפוני.
לקריאת תקציר מורחב
במאמרו "מיבנה ובינה בקובצי השירה של נתן אלתרמן" מציג פרופ' דן מירון תזה מרכזית להבנת פואטיקת הכינוס והאדריכלות השירית של אלתרמן. מירון יוצא נגד ביקורת "מיקרוסקופית" המתרכזת בשורה או בשיר הבודד, ותובע לראות בכל ספר של אלתרמן מבנה שלם, סגור ומתוכנן בקפידה. בעוד שמשוררים אחרים מכנסים שירים על פי רצף ביוגרפי, אלתרמן עיכב או קירב פרסום ספרים (כמו השהיית עיר היונה ב-13 שנה או פרסום שמחת עניים תוך 3 שנים) מתוך שיקולים ארכיטקטוניים-ציבוריים בלבד.
מירון עורך סקירה השוואתית בין קובצי השירה המרכזיים:
כוכבים בחוץ (1938): מציג מבנה סימפוני בארבעה פרקים (אלגרו, אנדאנטה, סקרצו, לארגו), המעומת בין שיר הפתיחה "עוד חוזר הניגון" (קבלת השליחות) לשיר הסיום "הם לבדם" (פקיעת המילים מול הים והעת).
שמחת עניים (1941): מבודד ומדק מוסרות סמל אחד (המת והרעיה בעיר הנצורה) למעגל דיאלקטי סגור.
עיר היונה (1957): נשען על קוטביות דיאלקטית בין האפוס ההיסטורי-כרוניקאי הפתוח ב"שירי עיר היונה" לבין הנוקשות הגיאומטרית הכללית ב"שיר עשרה אחים".
חגיגת קיץ (1965): מעמיד מבנה פתוח ומלודרמטי השומר על שיווי משקל רופף בין סדר לאנרכיה.
מירון מסכם כי אלתרמן פעל כאדריכל החוזה את הבניין כולו מראש, וכי הערכת שירתו מחייבת תפיסה טוטאלית של הסדר המשמעותי המגולם בספריו.
יצירות הנדונות במאמר
עוסק ביצירה
אנשים בהם דן המאמר
- אידה צורית

