נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „כוכבים בחוץ: במלאת 100 שנים להולדתו של נתן אלתרמן”

על שלושה שירי דרך

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

במאמר זה נדונים שלושה שירים מתוך ,כוכבים בחוץ", שהקשר ביניהם הוא תימאטי והגותי כאחד. השירים מפתחים כולם נושא, המהווה צומת תימאטי בשירת אלתרמן כולה וב"כוכבים בחוץ" במיוחד: נושא הדרך או הנדודים. הם אף קובעים נושא זה במסגרת הגוּתית-ערכית ברורה: הדרך ואורח-החיים של ההֵלך הנודד בה מסתמנים בהם כנורמה של קיום אנושי מעוּלה או אף עליון. ההֵלך, גיבורם של השירים, או הדובר בהם, שהוא גיבורו הראשי של ספר "כוכבים בחוץ" ואחד הגיבורים הבולטים בקהל הדמויות הארכיטיפיות המאכלס את ה"עולם" הפיוטי האלתרמני, ממחיש במעשיו, ברגשותיו ובראייתו נורמה זו על-פי ארבעה או חמישה הקשרים תיאוריים-הגותיים המופיעים בשירים דרך קבע:

מתוך הספר "מפרט אל עיקר" הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"א

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון מציע ניתוח פואטי, הרמנויטי וז'אנרי של שלושה שירי מפתח מרכזיים בספרו הראשון של נתן אלתרמן כוכבים בחוץ: "בדרך הגדולה", "עוד חוזר הניגון" ו"מזכרת לדרכים". מירון מעמיד את מוטיב "הדרך" והנדודים כצומת תמטי וערכי מרכזי בשירת אלתרמן, המעצב נורמה קיומית של חירות, התחדשות, דבקות בטבע ואהבה שמעבר למוות. באמצעות ניתוח ההבדלים הז'אנריים בין שלושת השירים – הליד הרומנטי ("בדרך הגדולה"), השיר-האומר הדידאקטי ("עוד חוזר הניגון") והאודה הנלהבת והציבורית ("מזכרת לדרכים") – מוכיח מירון כיצד המבנה הז'אנרי משרת את המסר המוסרי-קיומי של המשורר.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "על שלושה שירי דרך ב'כוכבים בחוץ'" מציע פרופ' דן מירון קריאה מעמיקה המאירה את מוטיב הדרך והנדודים כאחד היסודות הארכיטיפיים והמטאפיסיים המרכזיים ביצירת נתן אלתרמן. מירון מראה כי הדרך אינה רק נוף גיאוגרפי או אופנה ספרותית נושנה, אלא נורמת קיום המגלמת חירות מוחלטת מכבלי החברה והתרבות, דבקות בלתי-אמצעית בתבל, וכמיהה אינסופית המגשרת בין החיים למוות.
מירון עוקב אחר שלושת השירים ומבסס את השיוך הז'אנרי והפואטי של כל אחד מהם:
"בדרך הגדולה" (ה-Lied הרומנטי): שיר קצר, הרמוני ומלודי, המאופיין בפרופיל מטאפורי "נמוך" וברך. השיר ממזג את החושים ברכות (סינסתזיה ומטונימיה) ומעמיד חזון של אהבה עזה ממוות ("ואמות ואוסיף ללכת") דרך השעיית-ספק סוגסטיבית.
"עוד חוזר הניגון" (שיר-האומר / Spruchdichtung): שיר הפתיחה של הספר, המעוצב כקודקס מוסרי ופולחני מוסווה. דרך תחביר מורכב, פנייה של הסופר-אגו אל ההלך, ומטאפוריקה נועזת ("הדרך עודנה נפקחת לאורך"), מנסח אלתרמן ציווי קטגורי להידבק בניגון ולשמור על ידיים ריקות ועיר רחוקה.
"מזכרת לדרכים" (האודה הציבורית): שיר פאתיטי וראפסודי המנוסח כנאום ציבורי אל עדת המשוררים ואל הדרכים. מירון מראה כיצד הדובר מבסס את אמינותו הרטורית דרך התנסות אישית מכאיבה ("במו חיי אהבתי"), ומציג את הנדודים כהתמסרות טוטאלית לפראות החיים והמוות.
מירון מסכם כי הבנת הזהות הז'אנרית והארכיטקטונית של השירים בתוך המבנה השלם של כוכבים בחוץ היא תנאי הכרחי לפענוח התפיסה המוסרית והמטאפיסית של אלתרמן.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: על שלושה שירי דרך (AMR000355)