נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

הקשר עם ‘כתובים’ ועם אברהם שלונסקי – שיחה שישית בספר „פרפר מן התולעת”

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

השיר 'בשטף עיר' התקבל בסבר פנים יפות במערכת השבועון 'כתובים' וגם בחוג המודרניסטי הקטן שהקיף את כתב העת, חוג שכונה באותם ימים 'אמודאים' – להורות על נטייתם של חברי הקבוצה הספרותית המורדת לצלול אל מעמקי המצב האנושי, לעומת נטייתם, כביכול, של יריביהם לפעול על פני השטח של המציאות ולתארם.

השיר תאם את מגמות הקבוצה ואת טעמיה, בהיותו: (א) עירוני-אירופי, מנותק פחות או יותר מההווי הארץ ישראלי ומדיף ריחות של 'העולם הגדול'. (ב) פסימי-טרגי, דבר שעלה בקנה אחד עם הלכי-הרוח של מנהיגי הקבוצה, אליעזר שטיינמן ואברהם שלונסקי, ועם תפיסת המציאות שלהם, אשר בראשית שנות השלושים התבססה על הערכה פסימית של מוגבלות המצב האנושי ועל הכרה בקונפליקטים החמורים המשסעים את היחיד מתוכו ואת החברה והתרבות על פלגותיהן, ובתוצאות הקשות המתחייבות מהם. שני ראשי הקבוצה ,בייחוד שטיינמן, עמדו אז בסימן השפעת הפסיכואנליזה הפרוידיאנית וקיבלו את תורת 'אי-הנחת בתרבות' של אביה-מחוללה. (ג) השיר עסק בהוויה 'גדולה', ארכיטיפית-סמלית, הוויית האדם הציביליזציוני בדרכו לעבר שקיעת התרבות. הפריצה מן הממש החברתי והנופי המיידי לעבר הארכיטיפים והסמלים המגלמים אותו תאמה את הלוך-הרוח של הקבוצה, שהיתה מקורבת ל'כתובים' והתאימה להתפתחות יצירתו של שלונסקי, שעמדה באותם ימים בשלב המעבר שלה מחטיבתה המוקדמת לזו המרכזית או התיכונה: בעוד הראשונה עמדה בסימן הזיקה האקספרסיבית ההדוקה למציאות הנופית והחברתית (האווירה ברוסיה בימי המהפכה ומלחמת האזרחים, שנות העלייה השלישית בארץ ישראל, נופי עמק יזרעאל), הסתמנה באחרונה התרחקות מסוימת מזיקה זו ונטייה למיצוע סמלי בין השיר למציאות. (ד) השיר היה מעוצב, מבחינה סגנונית, מצלולית ופרוסודית על פי הדגמים המבריקים שעיצב שלונסקי בעת שהמיר את העברית הנהגית בהטעמה ובהגייה האשכנזיות המלעיליות בזו הנהגית בהטעמה ובהגייה הארץ ישראליות ה'ספרדיות' המלרעיות, ובתוך כך המיר את הפואטיקה של 'השיר הפרוע', שיר ארוך, פוליצנטרי, חופשי כביכול, סטיכי, מבחינה מבנית וטונלית, ועל הרוב גם נעדר חרוזים וכתוב בטורים בעלי אורכים משתנים, בזו של השיר הסדור, שיר סטרופי, מחורז, שקול בקפידה ומאורגן תכופות בפרקים קצרים, מונוצנטריים, במסגרת מחזור או סדרה. אמנם, שירו של אלתרמן היה באורח יחסי 'פתוח' ופוליצנטרי יותר משיריו של שלונסקי, שכונסו באותם ימים בספרו באלה הימים (תר"ץ). עם זאת, לא היה אפשר לטעות בזיהויו כשיר 'שלונסקאי'.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון (שיחה שישית מתוך פרפר מן התולעת) עוקב אחר כניסתו של נתן אלתרמן לזירה הספרותית הפומבית ב-1931 ואחר התקבלות שיריו הראשונים ("בשטף עיר", "בגן בדצמבר", "יתד", "בעת שופר – לאם", "קונצרט לג'ינטה" ו"ניחוח אישה") בכתבי העת "כתובים" ו"גזית". מירון מראה כיצד אלתרמן הצטרף למחנה המודרניסטי של שלונסקי ושטיינמן, אך במקביל גיבש דיכאון פנימי, ערירות ופחד ממיניות, ששימשו תשתית רגשית לעולמו. המאמר מנתח את הפרובלמטיקה הארוטית ואת קשריו הכושלים עם הניה זיסלא ועבריה שושני, ומוכיח כיצד חוויות אלו עובדו לרפסודיות המורכבות בכוכבים בחוץ.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתח פרופ' דן מירון את התגבשות הדמות הפיוטית והנפשית של אלתרמן בשנים 1931–1933. התקבלות שירו "בשטף עיר" בכתב העת "כתובים" התרחשה בברכה עקב התאמתו למגמות הקבוצה המודרניסטית ("אמודאים"): עירוניות אירופית, פסימיזם טרגי (בהשפעת "אי-נחת בתרבות" לפרויד ושפנגלר), עיסוק בארכיטיפים סמליים, ואימוץ הדגם השקול והמחורז שעיצב שלונסקי בהגייה הספרדית. מירון עוקב אחר התפתחות השירית דרך ניתוח יצירות המפתח: "בגן בדצמבר": נוסחה ממותנת ואינטימית יותר של "בשטף עיר", המעמתת בין ההווה הסתווי והמנוון לבין עולם הגבורה האבירי (דיומא האב). "בעת שופר – לאם": מאמץ דיסקורסיבי-דיוני מופשט שבו חקר אלתרמן את שקיעת הציביליזציה ואת פחדו מן המיניות הנשית (קובעת הכשפים של איזולדה/ואגנר) ומאימהות נוטשת. "קונצרט לג'ינטה": שיא ניצחוני של הז'אנר הראפסודי, שבו עיבד אלתרמן את שיר הבלדה הגנוז "ציפור כחול" (מטרלינק) לרצף מוזיקלי סוער הממזג ג'אז, ראינוע קולנועי, אלימות סאדו-מזוכיסטית, וסיום המנוני של שיבה לאדמה. "ניחוח אישה": פואמה מקיפה הממזגת את השירים הגנוזים "ערב שכזה" ו"יום" לכדי מסע ג'ונגלי בפרבר הבודלרי של פריז, המציג את האהבה כפולחן אכזרי וקורבן. לצד הניתוח הפואטי, מירון מציג את הדינמיקה הביוגרפית שמאחורי היצירה: חרדת הנטישה, ההערכה העצמית הארוטית הנמוכה, השימוש הראשוני באלכוהול כמסווא ("וילון היין"), והרומנים המקבילים עם הניה זיסלא ועבריה שושני, שהציבו את מודל האישה הזר, המדחיקה והנעדרת. המאמר נחתם בניתוח כתבתו העיתונאית הראשונה "טיול" (על התערוכה הקולוניאלית בפריז ב-1931), המבשרת את תפיסת העיר כג'ונגל.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: הקשר עם ‘כתובים’ ועם אברהם שלונסקי – שיחה שישית בספר „פרפר מן התולעת” (AMR000360)