נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „בכבלים נוצצים – מחזות מתורגמים”

שירת הבינה והגודל בתחילתה

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

התבוננות ממרחק בכניסתו של אלתרמן לספרות בשנים 1931­1932 מעוררת רשמים מעורבים ואף סותרים זה את זה. המשורר הצעיר, היושב בצרפת (עד אמצע 1932), משגר למערכות של שני בטאוני ה"מודרנה" התל-אביבית בת-הזמן, "כתובים" ו"גזית", שירים ארוכים, עמוסי ריטוריקה, והללו נדפסים בתכיפות גוברת וההולכת (ב-1932 פירסם אלתרמן יותר משיר לחודש בממוצע). ההיקף הנרחב של מרבית השירים, נושאיהם ה"גדולים" (מות הציוויליזאציה המערבית-העירונית, מלחמת המינים, מהותו המאגית של היקום וכו'), העומס הרתורי שלהם, החתירה שחותר בהם המשורר לווירטוּאוֹזיוּת (אַ-לאַ-שלונסקי) בתחומי המיצלול והמטריקה – כולם מעידים על התכוונויות רבות-יומרה. אף-על-פי-כן, ספק הוא אם מבַצר לו המשורר בשירים אלה מעמד מוכּר. ודאי שאין ברושם שהם משאירים אף רמז למרכזיוּת ולהשפעה, העתידות להיות מנת-חלקו של אלתרמן אחר פירסום "כוכבים בחוץ" בשנת 1938. השירים הם שירי בוסר, ולא במקרה פסלם המשורר עצמו כעבור שנים אחדות ולא הניח להם מקום – אפילו כדי ייצוג סמלי – בשום קובץ מקובצי הכינוס של שירתו, ואף לא אהב להיזכר בהם.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון מציע ניתוח פואטי, הרמנויטי וז'אנרי של שירי הביכורים המוקדמים שפרסם נתן אלתרמן בשנים 1931–1932 (כגון "בשטף עיר", "בגן בדצמבר", "קונצרט לג'ינטה", "ניחוח אישה" ו"ליל קרנבל"). מירון מראה כי על אף ששירי בוסר אלה נפסלו על ידי המשורר ולא נכללו בכוכבים בחוץ, נחשף בהם הניסיון הראשון לגיבוש ז'אנר שירי "גדול" ו"גבוה" – הראפסודיה. הז'אנר הראפסודי מבוסס על מבנה מוזיקלי פתוח, דינאמיקה של ניגודים, פערים דרמטיים ושילוב קטעים מיתיים, אשר שימשו כנדבך יסוד לבניית יצירות המופת המאוחרות של אלתרמן.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "שירת הבינה והגודל בתחילתה" בוחן פרופ' דן מירון את יצירתו המוקדמת של נתן אלתרמן בשנים 1931–1932, קודם לפרסום כוכבים בחוץ. מירון מסביר כי המבקרים בני הזמן (יריבים וחסידים כאחד) ראו בשירי בוסר ארוכים ועמוסי רטוריקה אלה חיקוי כבד לשלונסקי. עם זאת, ניתוח היסטורי חושף כי בשירים אלה התגבש רצון נחוש לחתור אל נושאים תמטיים גרנדיוזיים ("בינה וגודל") כגון שקיעת התרבות העירונית, אהבה פאטאלית המוליכה למוות, ומיונם של דחפי הקיום.
מירון מראה כי בהיעדר יכולת או רצון להשתמש בדפוס הפואמה הרומנטית או הלירית המקובלת, פיתח אלתרמן תבנית ז'אנרית ייחודית: הראפסודיה. התבנית הראפסודית מתאפיינת בארבעה מרכיבים מרכזיים:
ארגון מוזיקלי סימפוני: מבנה חופשי הנע בין פתיחה מאופקת, פרק סוער, קאדנצה ורפריזה רגועה.
פתיחות וקיטוע (הרכבה): שימוש במקצבים משתנים ובחלוקה לקטעים אוטונומיים המלווים בהאפסה או באפוס טרופות.
השילוב המיתי: החדרת קטע "מיתי" או אגדי (כדוגמת "אבי-אנוש" ב"בשטף עיר", הפרש ב"בגן בדצמבר", או הציפור הכחולה ב"קונצרט לג'ינטה") המשמש כמשל וכקאדנצה קונצרטנטית בלב הרצף הלירי.
דינאמיקה של ניגודים וקאתארזיס: יצירת מתח רגשי גבוה דרך מטאפורות מדהימות והכללות קוסמיות המוליכות את השיר לפורקן ולהזדככות.
מירון מסכם כי ניסיונות מוקדמים אלה הניחו את היסודות לז'אנר הראפסודי שהגיע לשיאו בשירי כוכבים בחוץ ("סתיו עתיק", "אל הפילים") ובפואמות הגדולות שמחת עניים וחגיגת קיץ.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: שירת הבינה והגודל בתחילתה (AMR000364)