נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

שקספיר בכחל וסרק – מחזות מתורגמים

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

מהותן העיקרית של החולשות, המתגלות ברוב תרגומי מחזות שקספיר, שנאספו במהדורה החדשה - (מחזות שקספיר, א-ה , הוצ' הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים ) - נחשפת מתחת לברק הלשוני והריתמי לוקח-הלבבות שבהם, משניתנת הדעת במפורט על איכותה של היחידה הלשונית השירית, שעוצבה בהם: היינו, על טיב הרקמה הצלילית והציורית, שנשזרה במסגרתם של הטורים היאמביים המחומשים, המשמשים בכל התרגומים (פרט לאחד: בתרגום 'האמלט' הורחבה מסגרת הטור השירי לששה יאמבים) בתורת כלי עיקרי לבניין נוסחה העברי של השירה השקספירית, הכתובה גם הא במקורה בפנטאמטר היאמבי. בדיקה זהירה של טורים מחומשים אלה - המסתייעת גם בהשוואתם לטורים הפנטאמטריים שבמקור - יש בה, כמדומה, כדי לגלות, שדווקא ברק לשוני ומוסיקאליות יאמבית נמרצת אלו, הלוקחים את לבנו בשעת הקריאה הראשונה בתרגומי שלונסקי-אלתרמן וממשיכי גישתם, הם המרחיקים אותם מן האפשרות להעמיד אקווייואאלנט שירי ממשי לשורה השקספירית.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' דן מירון (שנדפס בעיתון "הארץ" ביוני 1963 כהמשך למאמרו הקודם) בוחן בביקורתיות את חולשות היסוד המתגלות בתרגומי מחזות ויליאם שקספיר במהדורה החדשה. דרך קריאה צמודה והשוואה למקור בתרגומיו של רפאל אליעז (בעיקר במונולוג של רומיאו מתוך "רומיאו ויוליה" וב"הלילה השנים-עשר"), מראה מירון כיצד הברק הלשוני והמשקל היאמבי הנוקשה יוצרים "מטרום מכני" המרחיק את התרגום מן הדיוק, מהמוזיקליות ומאינטימיות הרגש של המקור. מירון חושף את דחפי ה"יפייפנות", הכפייה המשקלית וההצפה של תחביר משנאי הפוגמים בתרגומיהם של אליעז, אלתרמן ושלונסקי.

לקריאת תקציר מורחב

במאמרו "שקספיר בכחל וסרק", מציע פרופ' דן מירון בחינה מעמיקה של הפגמים האסתטיים והפואטיים המסתתרים תחת הברק הריתמי והלשוני של תרגומי שקספיר במהדורה החדשה (הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית הפועלים). מירון מציב במרכז הדיון את הטור הפנטמטרי היאמבי (המשקל המחומש) ומוכיח כי הציות העיוור למשקל זה בעברית חונק את הנשימה השירית החופשית והמורכבת של המקור השקספירי. להדגמת טענתו, מירון מנתח בהרחבה את תרגומו של רפאל אליעז (מתרגם בולט באסכולת שלונסקי-אלתרמן) למונולוג הגן של רומיאו ב"רומיאו ויוליה" ("הס! איזה אור מן החלון בוקע?"): סילוף והעמסת ציורים ("כחל וסרק"): אליעז מחליף את הפשטות הצעירה והנרגשת של המקור השקספירי במליצות סרבוליות ובדימויים אבסורדיים כגון "חנקי באור-כפיך הלבנה" (שאין לו זכר במקור) או כפל הפעלים "שנאווית וייפיפית". טשטוש המבנה הדרמטי והמוזיקלי: אליעז מקריב את המעבר הדרמטי החד שבין הדימוי הנמלץ לקריאת האהבה הישירה ("It is my lady, O! it is my love") לטובת שמירה פדנטית על הפנטמטר. הוא מוחק את הקיטוע והגמגום של רומיאו ומעביר אותו במכבש משקלי מונוטוני. השוואה לתרגומים מוקדמים: מירון מראה במפתיע כי תרגומו המשכילי הישן של יצחק סלקינסון ("רם ויעל") נאמן, רגיש וגמיש מוזיקלית בהרבה מתרגומו של אליעז. מירון מסכם את שלושת דחפי הכשל של האסכולה: א. הדחף ל"יפייפנות" ועידון יתר. ב. השתעבדות קשיחה לפרוסודיה ולפנטמטר היאמבי שמעמיסה סגוליים ומילים מלאכותיות. ג. הצפה לא-רגישה של תחביר משנאי-מדרשי בקטעי פיוט. פגמים אלו, החריפים במיוחד אצל אליעז, קיימים במינונים שונים גם אצל שלונסקי ואלתרמן.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: שקספיר בכחל וסרק – מחזות מתורגמים (AMR000366)