נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

שתי שיחות ליליות עם נתן אלתרמן

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

באחד הקיצים של שנות החמישים האחרונות - 1958 או 1959 - הייתי מצטרף כמעט מדי ערב לפמליה הקטנה שהסבה עם נתן אלתרמן ב"כסית" ו"מבלה" שעות אחדות במחיצת המשורר וידידיו. ה"בילוי" היה מכביד למדי. אלתרמן הקפיד בבחירת שולחן מבין השולחנות שעמדו בתוך בית הקפה, ולא מבין אלה שהוצבו על גבי המדרכה בחוץ, וכך נמנעה ממני ומן היושבים איתו רווחת המעט שברוח הערב, שהיתה עשויה לרענן את הכובד המהביל של ערבי הקיץ התל-אביביים. השיחה ליד השולחן נסבה טיפין-טיפין והמשורר לא הרבה לתרום לה. הוא היה יושב על כוסית הקוניאק, שהתרוקנה והתמלאה מחדש בלי אומר ודברים, מאזין למחצה, מעיר מדי פעם הערה קצרה של הסכמה או הסתייגות, ללא חום וללא עניין. מבטו היה תלוי באוויר, מעל לראשים, והזמזום הרך, שהיה אופייני לו כל-כך, הצטרף להמיית המאווררים העייפים. הוא נראה מבודד, שקוע באיזה רוגז עמום המביא להיסח הדעת ואף למעין עייפות חלום.

מתוך הספר "הספריה העיוורת, פרוזה מעורבת 1980 - 2005". הוצאת ידיעות אחרונות

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

דן מירון משחזר שתי שיחות ליליות שקיים עם נתן אלתרמן בסוף שנות החמישים. בשיחה הראשונה הם מתווכחים על שירת אבות ישורון: אלתרמן מעריך את עומקה אך מסתייג ממילים מטעות ומחספוס המחייב את הקורא להוליך את המשורר אל כוונתו; מירון מגן על הזרות ועל הזיזים הלשוניים. בשיחה השנייה הם דנים בתרגומי שקספיר. אלתרמן מסביר כיצד זנח בתרגום ‘אותלו’ את ההקסאמטר שבו סייע לתרגום ‘המלט’, כדי לשמור על מוזיקת הפנטאמטר. הוויכוח מתרחב לשאלות של טבעיות ומלאכותיות, צורה ותוכן, וההבדל בין דיבור של דמות במחזה לדיבורו של משורר בשיר. מתוך הזיכרונות עולה דיוקן מורכב של אלתרמן: פגיע ועוקצני, אך גם קשוב, נכון להודות באפשרות שטעה, ומורה חד הבחנה במלאכת השירה והתרגום.

לקריאת תקציר מורחב

המסה נפתחת בתיאור ערבי הקיץ של 1958 או 1959 ב‘כסית’: אלתרמן מבודד, מכונס וכעוס לאחר פרסום ‘עיר היונה’ ובצל ההתקררות ביחס לשירתו. רק לאחר פיזור החבורה, בהליכה הלילית לביתו, היה נפתח ומשוחח עם מירון על שירה ומשוררים. השיחה הראשונה עוסקת באבות ישורון. מירון מזכיר את יחסו המוקדם והנלהב לשירתו ואת הקנטורים שבהם קיבל אותו אלתרמן, אך בלילה המתואר אלתרמן מדקלם בהדרת כבוד בית מתוך ‘מלשינה’ ומגדירו מן הבתים העמוקים והאמיתיים בשירה העברית. המחלוקת מתעוררת סביב המילה ‘הדרמות’: מירון מפרש אותה כחצר מוות הקושרת את פולין, אושוויץ ומלחמת העצמאות; אלתרמן טוען שהמילה מטעה ומוליכה את הקורא לחצי האי ערב. בעיניו, משורר אחראי גם למסלול האסוציאציות שהוא יוצר ואינו רשאי להזדקק ל‘פלפלן’ שיחזיר את הקורא לדרך. הדיון מתנסח לבסוף כניגוד בין השיש המלוטש של דור אלתרמן לבין החספוס והגבשושיות שמירון מבקש בשירה החדשה; אלתרמן מפתיע בנכונותו לומר שאולי מירון צודק. השיחה השנייה מתחילה בשאגת אריה מגן החיות, שאלתרמן מדמה למלך ליר, ובשירו ‘הדלקה’, הממחיש את נטייתו לתיאטרליזציה של המציאות. מכאן עוברים השניים לתרגומי שקספיר של אברהם שלונסקי. מירון טוען כי תרגום ‘המלט’ מהוקצע ורטורי מדי ואינו משמר את שבירות קולה של אופליה. אלתרמן, שסייע רבות בתרגום, מקבל את הביקורת ומסביר את הבעיה הפרוזודית: ההקסאמטר העברי, שנבחר כדי להכיל את מלוא הטור האנגלי, יצר טורים סימטריים וכבדים; לכן בתרגום ‘אותלו’ חזר לפנטאמטר, גם במחיר הוספת שורות, כדי לשמור על המוזיקה. כשמירון קושר את מגבלת התרגום לסגנונו של שלונסקי ואף בעקיפין לסגנון אלתרמן, המשורר מגן על הסדר הריתמי ועל ‘האמת שבמלאכותי’. הוא מבחין בין נפש פועלת במחזה, שקולה חייב להתאים למצבה, לבין משורר המדבר בשיר מתוך תודעה מארגנת. שתי השיחות אינן מציעות תיאוריה שיטתית אלא מעמידות מתוך מפגש חי את עקרונות הפואטיקה של אלתרמן ואת יחסיו המורכבים עם הדור הצעיר.

יצירות הנדונות במאמר

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: שתי שיחות ליליות עם נתן אלתרמן (AMR000367)