← חזרה למאמר „על הקִּדמה המופלאה של האדם הקדמון החדש”
“אנו אוהבים אותך מולדת” – על הפזמון המוקדם “שיר בוקר”
על המאמר
שירים "פשוטים" ו"קלים" כדוגמת "שיר בוקר" ניצבים בפתח הקריירה של נתן אלתרמן, שבעת חיבורם של פזמוניו הראשונים עדיין לא מלאו לו עשרים וחמש שנים. את העבודה החקלאית ב"מקווה ישראל", שאותה השיג עם שובו ארצה מצרפת בקיץ 1932, בתום לימודיו האקדמיים באגרונומיה, הוא עזב עד מהרה, ובחר לעבוד בעיתונאות. בין השאר, עבד במערכת "הארץ" בתרגום ידיעות שהגיעו בטֶלֶפּרינטר מסוכנויות הידיעות בעולם, ובין ידיעה לידיעה, נתחברו שיריו הראשונים – חרוזים בעלי גוון לוֹקָלי, רוּבּם על ההוויי התל-אביבי שהלך ונִטווה מול עיניו בראשית שנות השלושים. שירים קלים אלה מענייני דיומא התפרסמו בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "רגעים". לימים הולחנו אחדים מהם, והיו לפזמונים ושירי זֶמר.
הפזמון "שיר בוקר" (1934 – 1935) נכתב מלכתחילה לשם ביצוע, כדי שיותאם ללחן שחיבר דניאל סמבורסקי עוד בשנת 1932. הפזמון הוזמן כידוע בעבור הסרט "לחיים חדשים" (באנגלית נקרא הסרט בשם "הארץ המובטחת" – "The Land of Promise". ) סרט זה, שהוצג ברחבי העולם היהודי בשנת 1935 ביָזמת קרן היסוד ובמימונהּ, נועד להציג את המציאוּת החדשה המתהווה בארץ, הן לשם גיוס כספים מיהדות העולם, הן לשם עידודו של הדור הצעיר לעלות ארצה. מרגוט קלאוזנר, שהוזמנה להפיק את הסרט, פנתה אל אלתרמן הצעיר בהמלצת שכנהּ, המלחין דניאל סמבּוּרסקי שהופקד על צִדו המוזיקלי של הסרט. סמבּוּרסקי, שנולד בגרמניה להורים ילידי רוסיה ועלה ארצה ערב עלייתו של היטלר לשלטון, סיפר על הלחן שחיבורו קדם לעלייתו ארצה.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את הפזמון המוקדם "שיר בוקר" ("בהרים כבר השמש מלהטת"), שכתב נתן אלתרמן הצעיר בשנים 1934–1935 ללחן מוקדם של דניאל סמבורסקי עבור סרט התעמולה הציוני "לחיים חדשים". שמיר מוכיחה כי חרף חזותו ההמנונית הנגישה והצהרות האהבה הישירות למולדת, השיר אינו תעמולה שטוחה; הוא כולל מריזמים קוסמיים, ארכיטיפים של מאבק, רמזים לסכנות הדמים והקרב, ואזהרות מרומזות מפני התגרות באוכלוסייה המקומית. המאמר חושף את המתח הפואטי והאידיאולוגי שבין הצהרותיו המאפיינות של אלתרמן בגנות מילים לאומיות "גדולות" לבין כתיבת שירי מולדת ישירים.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה מעריכה פרופ' זיוה שמיר את פזמונו המוקדם של אלתרמן "שיר בוקר", שנכתב על פי לחן מילרעי קיים שחיבר דניאל סמבורסקי בברלין עבור מחזה ציוני ("הפתרון היחידי"). השיר הוזמן על ידי מפיקת הסרטים מרגוט קלאוזנר בעבור סרט התעמולה "לחיים חדשים" (1935) ביוזמת קרן היסוד. שמיר מפרקת את המבנה השירי ומצביעה על מורכבותו הסמויה: שימוש במריזמים וארכיטיפים קוסמיים: השיר פותח בניגודים בינאריים המקיפים את הארץ כולה – מההר אל העמק ("בהרים כבר השמש מלהטת / ובעמק עוד נוֹצֵץ הטל") וממורדות הלבנון עד ים המלח. תיאורי הטבע והזריחה נטענים במשמעויות היסטוריות ופוליטיות, כולל תגובה מרומזת לגזרות "הספר הלבן" של הלורד פאספילד. סינתזה של עיר וכפר (ארס-פואטיקה): הצירוף האוקסימורוני "נלבישך שלמת בטון ומלט / ונפרוש לך מרבדי גנים" מעניק לגיטימציה לשירה העירונית של אסכולת שלונסקי-אלתרמן כחלק בלתי נפרד מבניין הארץ. תת-טקסט טרגי ואזהרה מדינית: בניגוד לשירים מגויסים וורודים, אלתרמן מכניס אזהרות מפני נפילת חללים ("אם גם לא אחד יפול חלל") ורמזים מקראיים (מנאום משה בדברים) נגד התגרות מיותרת בבני עֵשָׂו ולוט. המאמר מתמודד עם הסתירה שבין הצהרות הפטריוטיזם הישירות בשיר ("אנו אוהבים אותך מולדת") לבין התנגדותו המפורשת של אלתרמן במחזותיו ובמאמריו ("בסוד המרכאות הכפולות", "על הבלתי מובן בשירה") לכתיבת שירי מולדת נאיביים ושימוש במילים "ארצי" ו"מולדתי". שמיר מסכמת כי אלתרמן נע בין התכתיבים האסתטיציסטיים של אסכולת שלונסקי לבין חינוכו הציוני מבית, עד שהתפכח לחלוטין במלחמת העולם השנייה והפך לפייטן-האזרח.

