← חזרה למאמר „ישמור האל את הגווילים”
“האשכול האוקסימורוני” ביצירת אלתרמן
על המאמר
את ציין-הסגנון שאותו אתאר להלן, בסיוע מבחר דוגמאות משירי כוכבים בחוץ, אכנה כאן בשם "אשכול אוקסימורוני", בהיותו דומה לאשכול ענבים, או למִקבץ צפוף של סימני ירי על מטרה, שלעתים מכסים זה על זה או חופפים בחלקם זה לזה. כאמור – בניגוד לאוקסימורון הרגיל – הוא אינו מאפיין למיטב ידיעתי את שירתם של משוררים מודרניסטיים אחרים, מאלה שאלתרמן הושפע מהם או השפיע עליהם. ניכּר שאלתרמן הצעיר חיפש ומצא דרך ייחודית משלו להתמודד עם הסתירות הרבות המאפיינות את המציאות המודרנית, וריכז בכפיפה אחת, זה בצד זה וזה על גבי זה, צירופים אוקסימורוניים אחדים, המשלימים זה את זה, אך גם לפעמים עומדים בסתירה, כצייר המושח שכבות צבע רבות זו על זו, עד שמתקבלים הצבע הרצוי והאמירה המדויקת הרצויה לצרכיו. ציין-סגנון ייחודי זה – "האשכול האוקסימורוני" – יש בו כדי לגרום לקורא או לפרשן דריכות מאומצת: עליו להבחין בצירופים האוקסימורוניים הרבים, המקובצים בצפיפות זה בצד זה, או זה על גבי זה, לנסות להבינם ולפשר ביניהם, ובסופו של דבר גם לבנות מהם תמונה כלשהי – קוהרנטית או מפוררת, שקופה או עמומה, ראליסטית או מטא-ראליסטית. שימושו של אלתרמן בציין-סגנון ייחודי זה, המכוּנה כאן בשם "האשכול האוקסימורוני", מעניק ליצירתו את אופיה הבלתי נדלה, הדורש קריאות חוזרות ונשנות, שאינן ממצות את עושרה.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמר זה מגדיר ומנתח ציין-סגנון מקרו-טקסטואלי ייחודי לשירת נתן אלתרמן – "האשכול האוקסימורוני". בשונה מן האוקסימורון הבינארי ה"פשוט" (בן שני האגפים) הנפוץ בשירה המודרניסטית הצרפתית והרוסית, אלתרמן העמיס זה על גבי זה מקבץ צפוף ורב-מערכתי של צירופים אוקסימורוניים החופפים ומשלימים זה את זה, כצייר המושח שכבות צבע רבות. דרך ניתוח מעמיק של השירים "פגישה לאין קץ", "הרוח עם כל אחיותיה", "הם לבדם" מכוכבים בחוץ, והטור "מכתב של מנחם-מנדל", שמיר מוכיחה כי הצירופים הללו יוצרים אמירה פוליפונית עמוקה ומורכבת.
לקריאת תקציר מורחב
פרופ' זיוה שמיר מנתחת את התופעה הבלשנית והפואטית של "האשכול האוקסימורוני" ואת מופעיו המרכזיים:
הגדרת ציין-הסגנון האלתרמני:
הבחנה מן האוקסימורון הבינארי: האוקסימורון הרגיל מצמיד שני הפכים ("שתיקה רועמת", "פתאומית לעד"). "האשכול האוקסימורוני" הוא מקבץ מורכב של אוקסימורונים וזאוגמות המורפדים זה על גבי זה בתוך מיקרו-טקסט אחד, ויוצרים אקורד מוזיקלי דיסוננטי.
תפקידו הפואטי: האשכול מציג מציאות מודרנית שסועה ופתוחה לקריאות מרובות ("גם... וגם"), ומחייב את הקורא לקריאה חוזרת ונשנית כדי למלא את הפערים.
האשכולות האוקסימורוניים בכוכבים בחוץ:
"פגישה לאין קץ": הבית "ברחוב לוחם שותת שקיעות של פטל" ממזג את המרחב העירוני והחקלאי, ואת השקיעה המתוקה (פטר/קיטש) עם שדה הקרב שותת הדם. הבית "שם לוהט ירח כנשיקת טבחת" ממזג חום וקור, אריסטוקרטיזם ופלבאיות, קיץ (ירח לוהט) וחורף (רקיע לח המרעים שיעול), ומטפחת מלמלה עדינה עם ממחטה המטונפת מכיח.
"הרוח עם כל אחיותיה": התרנים של הים מוצמדים לאנטנות העירוניות, והעורבים השחורים מוחלפים בשחפים לבנים.
"הם לבדם": איילת השחר והמרצפת האורבנית מתלכדות, והיציאה מרשתות הזהב מציגה קציעה וחידלון בצד תקומת המעגל.
האשכול המוצפן ב"מכתב של מנחם-מנדל": הטור הז'ורנליסטי מ-1942 מציג מכתב חי מפי מת. גיבוריו הבדיוניים והאלמותיים של שלום עליכם (טוביה, מוטל, סטמפניו) מדווחים על מותם של קוראי הספרים בשר ודם. התזמורת האילמת המנגנת בתוך הלוע היא אשכול אוקסימורוני הממזג קינה אופטימית ושחוק של גולגולת.

