נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „כל העולם במה”

אלתרמן והמחזמר העברי הראשון – “התכתבות” עם ביאליק

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

במאמר זה נמצא למצוא, בין השאר, דוגמאות להשפעת שירי-העם של ביאליק ו"פזמונותיו", על פזמוני אלתרמן שנוספו למחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" במטרה לעשותו ממחזה למחזמר. ברמיזות הביאליקאיות הרבות המשולבות במחזמר ניתן לראות אות להתרחקות נוספת של אלתרמן משלונסקי (שהוא וחבריו סימנו את ביאליק כגדול אויביהם, והציגוהו כמלך שראוי להדיחו ולהסיר ממנו את כתרו) תוך חיזוק עמדתו המקורית שהעמידה את ביאליק מאז ומתמיד בפסגת השירה העברית. לנושא "התכתבותו" של אלתרמן עם יצירת ביאליק הקדישה זיוה שמיר את הפרק ה-12 בספרה "עד קצווי העברית: סוגיות של לשון וסגנון בשירת נתן אלתרמן" (2021). במאמר זה התמקדה שמיר רק בפזמונים שצירף אלתרמן למחזמר ובמטבעות הלשון שבחר בבואו לדבר נגד אותם מתחזים שביקשו להסיר את הכתר מעל ראש המלך.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את עיבודו המהפכני של נתן אלתרמן למחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונימן, שהועלה בתיאטרון "הקאמרי" ב-1964 כמחזמר העברי המצליח בכל הזמנים. שמיר מוכיחה כי פזמוני המופע, שהולחנו בידי סשה ארגוב, שיקפו את מצבו הנפשי והספרותי האישי של אלתרמן בערוב ימיו, בעת שעמד מול מתקפות בוטות של משוררים צעירים (חבורת "לקראת" בהנהגת נתן זך) שניסו להסיר את הכתר מעל ראשו. המאמר חושף דיאלוג סמוי, פואטי וביוגרפי, שניהל אלתרמן עם יצירתו של חיים נחמן ביאליק (ובפרט עם אגדותיו ושירי העם שלו), מתוך הזדהות עמוקה עם סבלו של "מלך המשוררים" המוכה בידי "עווילים" צעירים.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את הרקע, ההצלחה והתת-טקסט האישי-פוליטי של המחזמר העברי הראשון "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (1964). המחזה המקורי, שחיבר סמי גרונימן בגרמנית ותורגם על ידי אלתרמן ב-1943 עבור תיאטרון "האהל", היה דרמה אלגורית על חילופי זהויות בין שלמה המלך לסנדלר השיכור שַׁלְמי, שנועדה למחות נגד הטוטליטריזם והנאציזם. בשנת 1964, ביוזמת הבמאי שמואל בונים ובליווי לחניו של סשה ארגוב וביצועם של אילי גורליצקי ויונה עטרי, הפך אלתרמן את הטקסט למחזמר שבר סטיגמות ושבר קופות, והביא למחברו רווחה כלכלית לראשונה בחייו. שמיר מפענחת את ההקשר הביוגרפי והארס-פואטי של פזמוני המחזמר: הקבילה לביאליק ולמתקפת הצעירים: בשנת 1964 עמד אלתרמן מול מתקפה חסרת רסן של דור המשוררים הצעיר (נתן זך ומשוררי "לקראת"). הסיטואציה שבה דרדקים נטולי זכויות מנסים להסיר את הכתר מ"מלך המשוררים" הזכירה לו את מרדו של שלונסקי בביאליק בשנות השלושים. אלתרמן זיהה את חוק ה"על דאטפת אטפוך" (שלונסקי המוכה כעת בידי צעירי דורו), והזדהה מרה עם שלמה המלך העומד מול אשמדאי והמתחזים. "התכתבות" סגנונית וציטוטים מביאליק: בפזמונים (כמו "אל השדות", "זה בעלי", "זה לא בשבילי") שילב אלתרמן רמזים, מטבעות לשון וארמזים ישירים לשירי העם, המקאמות ("אלוף בצלות ואלוף שום") והאגדות של ביאליק. אלתרמן דלה מביאליק ביטויי "אץ קוצץ", שימושי "קליפה" וצירופים לשוניים כדי להטיח אירוניה במתחזים ולבטא את ביטחונו כי יצירתו ("שיר השירים") תאריך ימים. ביקורת על החומרנות והאמריקניזציה: הפזמונים שיקפו גם ביקורת על הראוותנות של ימי ה"פוסט-צנע" בישראל, על רדיפת ה"שמלות שש ושש-וחצי", ועל ההתמכרות לאלכוהול. המאמר נחתם בטרגדיה האישית של אלתרמן, שנפטר כעבור שנים אחדות כתוצאה מסיבוכי אלכוהול וחובות מס הכנסה כבדים שנבעו מהכנסות הפתע של המחזמר.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: אלתרמן והמחזמר העברי הראשון – “התכתבות” עם ביאליק (AMR000418)