נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

במעגל הגורל – על שירו הנבואי של אלתרמן “האסופי”

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

את הבלדה "האסופי" פִּרסם אלתרמן בלוח הארץ לשנת תש"ז (ספטמבר 1946), ולימים הכליל את השיר בקובץ עיר היונה (1957), שיצא לקראת חגיגות העשור של המדינה. שיר זה נישא בפיו של אסופי שאִמו נטשה אותו והניחתהו לרגלי הגדר בעודו מסתכל עליה "מִלְּמַטָּה, כְּמוֹ מִן הַבְּאֵר". האסופי ממשיך לפקוד את חלומותיה של האם הנוטשת עד ליום שבּוֹ הוא משלם לה כגמולה ומניח אותה לרגלי הגדר כשהיא מסתכלת עליו מלמטה למעלה "כְּמוֹ מִן הַבְּאֵר". רק אז נִשלם הקרב, ובא הקץ על אותה פסיכומַכיה (מערכה נפשית) סיוטית וארוכת-טווח שהתחוללה בקִרבָּהּ של האֵם למן יום הנטישה ועד יום מותה.

אלתרמן לא הכניס את השיר הזה לסִדרת השירים "ילודי אישה" שבמחזור עיר היונה, המתאר ילדים יהודיים מניצולי השואה, אלא הכלילוֹ במחזור "כחוט השני" שבקובץ זה. במחזור "כחוט השני" נאספו בלדות בעלות ניחוח מערבי כדוגמת "ניגון עתיק" ו"העלמה", שאותן כתב אלתרמן בהשראת שירתו המָקַבּרית והקלה כאחת של המשורר הביניימי פרנסוּאַ ויוֹן שהתרועע עם שודדים ועם פרוצות וכמעט וסיים את חייו על עמוד התלייה. המשורר אף תרגם כידוע עשרות בלדות מאנגלית שאותן אסף בספרו בלדות ישנות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד (1959), שרוב שיריו התפרסמו שנים לא מעטות לפני שכונסו בספר. למעשה, כבר בשנות יצירתו הראשונות חיבר אלתרמן בלדות "מערב-אירופיות" בעלות איכות מָקָבּרית שאותן פרסם בעיתונות, אך לא כָּלל באסופות שיריו. באחת מבלדות אלה ("תליית חלומות"), המבוססת על אגדת טריסטן ואיזולדה, האוהב הקודר נושא את אהובתו הזהובה על זרועותיו ככוהן הנושא קָרבּן מִנחה אל המזבח ("הַלַּיְלָה אֶשָּׂא בְּיָדַי הַקָּרוֹת / אֶת הוֹד הֲדָרֵךְ שֶׁהָיָה לְבָרוֹת / וְחֶרֶשׁ אֵלָיו אֲחַיֵּךְ"), ונרמז שגם הוא כבר אינו בין החיים. בבלדה הגנוזה, כמו בבלדה הקאנונית "האסופי", חלק גדול מהעלילה מתרחש באיזור הדמדומים המֶטא-רֵאליסטי שבין היקיצה לבין החלום וההזיה.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את הבלדה "האסופי", שפרסם נתן אלתרמן ב-1946 (בספטמבר, בעיצומם של משפטי נירנברג) והכליל במחזור "כחוט השני" בספרו עיר היונה (1957). השיר מביא מונולוג של תינוק נטוש המוחזר כרוח רפאים בחלומות הבלהה של אמו האכזרית עד שהוא מניח אותה מתה לרגלי הגדר, בדיוק כפי שהניחה אותו בינקותו. שמיר מוכיחה כי הבלדה חורגת מן המיתוס העברי (שאינו מכיר אם עברייה הנוטשת את בנה למותו) ויונקת מן הבלדות המקבריות האירופיות והאגדות הגרמניות. המאמר קובע כי השיר הוא אלגוריה נבואית על בגידת אירופה וגרמניה ביהודיה, בגידה החוזרת אליה כבומרנג ומביאה לקצה.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את הבלדה המקברית "האסופי", שנדפסה לראשונה בלוח הארץ לשנת תש"ז. שמיר מבהירה כי אלתרמן לא שיבץ את השיר במחזור "ילודי אישה" (העוסק בילדי השואה), אלא במחזור "כחוט השני", השואב השראה מן הבלדות האנגליות והסקוטיות העממיות ומודל המשורר הבוהמיין פרנסואה ויון. שמיר מפרקת את הרבדים הסמליים, הספרותיים וההיסטוריוסופיים בשיר: חריגה מן המיתוס העברי אל המיתוס האירופי: בעוד המקרא אינו מכיר אם עברייה הנוטשת את פרי בטנה למותו (הגר נטשה מתוך חמלה, ומשפט שלומיה מוכיח את רחמי האם האמיתית), המיתוס ההלניסטי והספרות האירופית (מדיאה, "הנזל וגרטל", "שלגייה", הבלדה האנגלית "האם האכזרית", ודיקנס) גדושים באמהות אכזריות וביתומין נטושים. המבנה המעגלי ופסיכומכיה סיוטית: הבלדה בנויה במתכונת מעגלית סגורה (כדור, באר, ירח, מחזור חיים ומוות). התינוק הנטוש חוזר כבומרנג וכמת-חי אל חלומות האם ("ותהיה לנו זאת לחוקה"), עד שהיא מזקינה ונפטרת, והוא מניח אותה לרגלי הגדר כפי שהניחה אותו. אלגוריה נבואית על קץ המערב: שמיר מראה כי השיר שנכתב בעיצומם של משפטי נירנברג מציע אלגוריה היסטוריוסופית. האם האכזרית מגלמת את אירופה וגרמניה, שהתנערו מהיהודי "כמו עלוקה" והפקירו אותו למות ביערות ולרגלי הגדרות. בגידה זו ביהודי שראה בה מולדת חוזרת אליה כבומרנג, ומביאה עליה את חורבנה וקצה. שמיר מסכמת כי אלתרמן פעל כחוזה בשער (clairvoyant), כשתיאר באותן מילים עצמן את חבל הלידה ותכריך המוות, והציג את הנקם הטרגי של ההיסטוריה.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: במעגל הגורל – על שירו הנבואי של אלתרמן “האסופי” (AMR000426)