נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „על שלושה שירי דרך”

דרכי השימוש של אלתרמן במוטיבים בעלי פוטנציאל של קיטש

לקריאת המאמר המלא

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

פרק זה במחקרה של זיוה שמיר מגדיר ומנתח את התמודדותו של נתן אלתרמן עם פוטנציאל הקיטש והפסבדו-קיטש בשירתו. שמיר מפרידה בין קיטש זול ואוטומטי לבין שימוש מודע, מתוחכם ופרובוקטיבי במוטיבים "רגשניים" ו"מתוקים" (שקיעות פטל, מנדולינות, פנסי גז, חתולים, מזרקות ורכבות). דרך ניתוח השירים "זווית של פרוור", "פגישה לאין קץ", "שעה לבנה", "הנאום" והשיר הגנוז "הראש הטוב", חושפת שמיר כיצד נטרל אלתרמן את המתיקות היתרה באמצעות אירוניה, באתוס, דיסקורד אוקסימורוני ואוריינטציה תאטרלית.

לקריאת תקציר מורחב

פרופ' זיוה שמיר מנתחת את התופעה האסתטית של הקיטש והמנגנונים האלתרמניים לניטרולו:

מהות הקיטש והאסתטיקה המודרניסטית:

הגדרת התופעה: הקיטש אינו סתם אמנות גרועה, אלא מוצר בעל קסם מפתה הרמוני-מזויף הפונה לתגובות קבע אוטומטיות (stock responses). שמיר סוקרת את תיאוריות הקיטש והקאמפ (קונולי, אלווארז, בירדסלי, סוזן זונטג, תומאס קולקה).

הפנייה לפסבדו-קיטש (Faux-Naïf): אמן מודרני מתוחכם משתמש בקיטש כמציאות פואטית מדעת (camp/faux-naïf). הוא נוטל אלמנטים נחותים מן השוק, התיאטרון הקל והקרקס, ומעלה אותם לדרגת אמנות קאנונית.

המניעים לפניית אלתרמן אל יסודות הקיטש:

החוויה התאטרלית: אלתרמן הושפע מן הדרמה, האופרטה והרוויו. המחוות המוגזמות פונות במקביל לקהל הרחב ("הנאה פשוטה") ולקהל האינטלקטואלי (התרשמות מן ההזרה והאירוניה).

אתגר הדיאוטומטיזציה והאוקסימורון: הצמדת המתוק (שקיעות פטל) לאלים ולמזעזע (שדה קטל, עריפת ראשים) מנטרלת את המתיקות, ויוצרת מתח אוקסימורוני עז.

ניתוח השירים והתחבולות לנטרול הקיטש:

"זווית של פרוור": תיאור ה"אקציה" (השיטה) המבושמת כאישה היוצאת לפגישה. המתיקות האופראית מנוטרלת דרך ההבנה הבוטנית והאירוניה על עילגות הפרוור.

"פגישה לאין קץ": הצירופים "שקיעות של פטל", "נשיקת טבחת" ו"שקדים וצימוקים" נחלצים מקיטש זול בעזרת האשכול האוקסימורוני והמתח שבין הגבירה לטרובדור.

הנפילה מפאתוס לבאתוס ("שעה לבנה", "הנאום"): השיר "שעה לבנה" נחלץ מקיטש סנטימנטלי בעזרת חריזה הומוריסטית ושוברת פאתוס סביב הקללה העממית ("נברך בדמעות באבי אביה"). ב"הנאום" מתפרק הפאתוס הפוליטי דרך הזאוגמה "הלשון, השולחן, כוס המים".

"הראש הטוב" (שיר בוסר גנוז): דיון בשיר שבו אלתרמן כשל ולא הצליח לחלץ את הטקסט ממלכודת הקיטש. תיאור האוהב הערוף הנוסע בכרכרה "בדדרך מלקקת אופק דובשני" נותר בתוך אפקטים זולים של זוועה וסנטימנטליות.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: דרכי השימוש של אלתרמן במוטיבים בעלי פוטנציאל של קיטש (AMR000434)