נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

הדרך הנפקחת והדרכים הנעצמות – ההתחלה והסוף כבמעגל

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

בפרק זה ברצוני להצביע על אחד העקרונות החשובים ביותר בשירת אלתרמן לסוגֶיה ולתקופותיה, עיקרון המחלחל לכל מישורי הטקסט ופולש בו לכל פינה – למִן הפרוזודיה ועד לאידֵאולוגיה. כוונתי לדרך שבָּהּ אלתרמן כורך את ההתחלה ואת הסוף באופן מעגלי כנחש הנושך את זנבו, ואיך שיריו מצליחים לדבּר בהעלם אחד על שתי התופעות השונות והמנוגדות – ההתחלה והסוף. כך, למשל, הערשׂ בשיריו יכולה להיות גם ערשֹו של התינוק שזה אך נולד וגם יצועו של הזקן בשָׁכבו גוֹוע על ערשׂ דוויי. הצחוק הוא צחוקו של עולל שזה אך הנביט את שִׁניו וצחוקו המבעית של שלד חושף שִׁניים. הסַכין היא גם הכלי החותך את חבל הטבור, משחרר מן היִּילוֹד את הצעקה הראשונה ובכך הוא מעניק לו חיים, והוא גם הכלי הנוטל חיים וגורם למותו של אדם. האדמה היא גם באר החיים, וגם בור רקב וקבר. המילים החותמות את הבלדה האלתרמנית "על אם הדרך" ("בּוֹקַעַת מַיִם") מזכירות את בקיעת הים ביציאת מצרים, אך גם את בקיעת מי השפיר שאִתם יוצא התינוק לאוויר העולם. דור חדש של בנים נולד לאם-לאומה, הכורעת ללדת כמו הספינה הכורעת על צִדהּ ומחַשבת לטבוע במים רבים.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את עקרון המעגליות המבני, הרעיוני והאידיאולוגי העומד בבסיס שירת נתן אלתרמן, החל מקובץ הבכורה כוכבים בחוץ. שמיר מראה כי התקפתו של נתן זך נגד "הריתמוס של תיבת הנגינה" אצל אלתרמן החמיצה את המהות: אלתרמן, כאינטלקטואל ואגרונום, ביסס את שירתו על המחזוריות הנצחית של הטבע וההיסטוריה. המאמר מפרק את המבנה המעגלי הסגור של כוכבים בחוץ – החל בשיר הפתיחה "עוד חוזר הניגון" ועד שיר הסיום האפוקליפטי "הם לבדם", שקורא לחזור אל הפתיחה.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה (מתוך ספרה בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן) מנתחת פרופ' זיוה שמיר את עקרון המעגליות כציר מארגן טוטלי ביצירת אלתרמן. שמיר מציגה את התבנית המעגלית על שלל רבדיה: המחזוריות הקוסמית והאוקסימורון של הראשית והקץ: אלתרמן כורך את ההתחלה והסוף כנחש הנושך את זנבו. הצירופים בשירתו מחזיקים דואליות מורכבת: הערש היא עריסת עולל וערש דווי; הסכין חותכת את חבל הטבור וגם נוטלת חיים; והצחוק הוא של תינוק ושל שלד מקברי. שמיר מצביעה על השפעת פואטיקה אוקסימורונית-מעגלית זו על הרומן מר מאני מאת א"ב יהושע. המבנה האדריכלי של כוכבים בחוץ: השיר הפותח "עוד חוזר הניגון" מציג את הדרך הנפקחת כעין מופתעת ואת הניגון הסובב על גליל תיבת הנגינה. בהמשך, ב"תיבת הזמרה נפרדת", הדרכים נעצמות, ובשיר החתימה "הם לבדם" מתואר חורבן אפוקליפטי. שמיר מוכיחה כי השיר המסתיים בבכי ובצחוק (המבעים הקדם-ורבליים והבתר-ורבליים) אינו סוף מוחלט, אלא מזמין את הקורא לחזור ולפתוח בשיר הראשון, כבגלגל חוזר. תפיסה היסטוריוסופית ופוליטית: המעגליות של אלתרמן, הניזונה גם מספרו של אוסוואלד שפנגלר שקיעת המערב (כפי שמתבטא בשיר "ערב עירוני"), רואה במדינות, בתרבויות ובמערכות פוליטיות אורגניזמים בעלי מעגל חיים. במחזותיו המאוחרים (חגיגת קיץ, חוף המדוזה, ימי אור האחרונים) חזה את קריסת הקומוניזם ואת נפילתו של "אשמדאי" שהשתלט על הכס, תוך ביטחון כי המלך הלגיטימי והניגון הנצחי ישובו לכסאם.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: הדרך הנפקחת והדרכים הנעצמות – ההתחלה והסוף כבמעגל (AMR000438)