← חזרה למאמר „“מגש הכסף” – על השיר ומקומו ביצירת אלתרמן”
הרעיון ההיסטוריוספי הסמוי המונח על “מגש הכסף”
על המאמר
על ראש אלתרמן התנוססו שני כתרים – כתר השירה הלאומית וכתר השירה הקלה. מהצילומים המעטים שנותרו בארכיונו עולה דמות של משורר ופזמונאי "פריזאי", המתהדר בנשפי פורים בהופעה אוּרבּנית מחויטת-מעונבת, ומגבעת פנמה לראשו. מצילומים אחרים עולה דמותו של "משורר לאומי", איש המאבק על עצמאות ישראל, בבגדי חאקי ובכובע גרב, כמקובל בקרב לוחמי דור תש"ח. המשורר ויצירתו נקרעו דרך-קבע בין שתי דרכים מנוגדות, ותמיד התרוצצו בהם – כדברי השיר "איגרת" – תאומים מנוגדי-אופי, הצוררים איש את רעהו ונאבקים זה עם זה ללא-הרף על הבכורה. גם בחייו הפרטיים, שאותם סילק בדרך-כלל מיצירתו, היה אלתרמן "אוקסימורון מהלך": משורר לאומי וקוסמופוליטן, הומניסט ו"ביטחוניסט", איש משפחה מסור ובוהמיין שאינו מתנזר מיין ומנשים, אינדיווידואליסט ואיש רֵעים להתרועע, איש רוח ואיש המדעים המדויקים, צעיר ארץ-ישראלי טיפוסי בעיני "העולים החדשים" וטיפוס גלותי בעיני "הכנענים", אויבי הגלות וחורפיה. אי ההבחנה באופי ההיברידי והדואליסטי של אלתרמן – האיש ויצירתו – גרמה ועדיין גורמת לאי הבנות ולסילופים בקרב מבקרי אלתרמן וחוקריו, המזהים בטעות ב"זברה" את אחד מצבעיה בלבד. הפרק הראשון והפרק האחרון בספר הֵלך ומֶלך מוקדשים לניסיון להצביע על אחדים מסילופים אלה ולהביא לתיקונם. שאר פרקי הספר עוקבים אחר היבטים מרכזיים בזירה "הלאומית" של יצירת אלתרמן ובערוץ "הקל" של יצירתו, ומראה שככלות הכול אין החיץ שבין האגפים גבוה כפי שהוא נראה ממבט ראשון.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמר מחקרי זה מנתח את הבלדה הקנונית "מגש הכסף" (הטור השביעי, 19 בדצמבר 1947), שנכתבה מיד לאחר נאומו של חיים וייצמן באטלנטיק סיטי. שמיר מוכיחה כי אלתרמן הפגין פרוגנוזה נבואית כשאחז ב"מנהרת הזמן" ותיאר את הקמת המדינה כעובדה קיימת כחצי שנה לפני ה' באייר תש"ח. המאמר מנתח את מוטיב "התרומה ללא תמורה" ואת ההיפוך שביצע אלתרמן בין הטרקלין הדיפלומטי למזבח הקורבנות, ומשווה את הטור לטור התאום "מסביב למדורה" ולפזמון "אליפלט".
לקריאת תקציר מורחב
פרופ' זיוה שמיר מנתחת את הטור "מגש הכסף" על רובדיו ההיסטוריוסופיים, הבלשניים והאינטרטקסטואליים:
הנסיבות ההיסטוריות והפרוגנוזה הנבואית:
נאומו של וייצמן: השיר נכתב בעקבות ידיעה בהארץ על נאומו של חיים וייצמן, שטבע את המוטו: "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף".
"מנהרת הזמן": אלתרמן כתב את השיר שלושה שבועות לאחר הכ"ט בנובמבר, בטרם חלם בן-גוריון להכריז על המדינה. הוא צפה מראש את הקמתה ואת מחיר הדמים הנורא של המלחמה.
האשכול האוקסימורוני והיפוך היוצרות:
האם-האומה והבנים: האם-האומה הישישה שעיניה כהו מזוקן עומדת לעטות חג, אך ניצבת מול "עולם הפוך": במקום שהבנים יבכו את האם, היא זו שבוכה את בניה הנופלים עוטפי צל.
המגש הטרקליני מול קערת המזבח: אלתרמן לקח את המושג הדיפלומטי המעודן "silver platter" והעביר אותו ב-180 מעלות לשדה הקרב. המגש מתקשר למסורת היהודית של פדיון הבן ולקערת הכסף של הקורבנות במקדש.
המדינה והספרים: אלתרמן השתמש בשם "מדינת היהודים" (כשם ספרו של הרצל) כדי להוכיח את התזה ההיסטוריוסופית שלו: אצל עם ישראל, הספרים והמילים הם שבראו את המציאות האורבנית והמדינית.
השוואה ל"מסביב למדורה" ול"אליפלט":
"מסביב למדורה" (1948): הטור התאום מציג את לוחמי הפלמ"ח כ"בני-בלי-שם" שאמם-אומתם נטשה אותם והתנכרה להם. הם מתפקדים כחוטבי העצים ושואבי המים של הריבונות (כגבעונים במקרא).
"אליפלט" (1959): הפזמון נכתב בתשובה לנתן זך שדרש שירת "אני". אלתרמן פתח בלשון "אנחנו" קולקטיבית, והעמיד במרכז דמות גלותית ואלמונית המסכנת את חייה ביוזמתה למן הרעות. שמיר דוחה את קריאתו האנכרוניסטית של אריאל הירשפלד, ומבהירה כי אליפלט מסמל את עם ישראל כולו ("ביש-גדא") שמקריב את חייו למען הכלל.

