וְאִילָן בְּשָׁמָיו וְעָנָן בִּגְשָׁמָיו – האם שכח אלתרמן את הידע שרכש במדעי הטבע?
על המאמר
שירי כוכבים בחוץ (1938) ראו אור כשש שנים לאחר שמחברם חזר מלימודיו האקדמיים בננסי שבצרפת ובכיסו דיפּלוֹמה של אגרונום. אביו, הסופר ואיש החינוך יצחק אלתרמן, ביקש לראותו נושא בנטל המתחייב ממשרת-קבע אחראית, המרימה תרומה למפעל הציוני המתעורר, וחשש פן יתגולל במסבאות עם חבריו הבוהמיאניים. ואולם, הבן, שכבר בזמן לימודיו בצרפת שיגר מִפּעם לפעם שירים לעיתוניהם של משוררי המודרנה התל-אביביים (אברהם שלונסקי, מזה, וגבריאל טלפיר, מזה), זנח את מקצועו האקדמי לאחר שניסה שָׁבועות אחדים לעסוק בפיתוח הגן הבוטני של כפר הנוער החקלאי "מקווה ישראל", המיר את האֵת בעֵט, ישב יום יום בבתי-הקפה התל-אביביים והשתלב בחיי הבוהמה של העיר הצעירה.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרה של פרופ' זיוה שמיר יוצא נגד קביעתו הנחרצת של דן מירון (בספרו פרפר מן התולעת) שלפיה נתן אלתרמן הצעיר זנח את השכלתו האגרונומית מננסי ולא השתמש בה ביצירתו השירית. שמיר מוכיחה באמצעות עשרות דוגמאות מכל תקופות יצירתו של אלתרמן – החל מכוכבים בחוץ, דרך עיר היונה ועד חגיגת קיץ ומחזותיו – כי הידע הבוטני, הגאולוגי והמטאורולוגי שלו שימש תשתית מדעית עמוקה לשירתו. שמיר מראה כיצד אלתרמן ביצע דמיסטיפיקציה בחגיגת קיץ לתופעות הטבע ה"מסתוריות" משיריו המוקדמים, ועיצב פואטיקה רלטיוויסטית המושפעת מתורת היחסות של איינשטיין.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה (המשמש כפרק בספרה בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן) מנתחת פרופ' זיוה שמיר את זיקת הגומלין ההדוקה בין השכלתו האקדמית של אלתרמן כאיש מדע (אגרונום מוסמך) לבין פואטיקת שירתו. שמיר מפרקת את הטענות המרכזיות במאמר: הפרכת תזת "ההתנכרות למדע": שמיר דוחה את עמדת דן מירון ומאששת את תפיסת הביוגרף מנחם דורמן. היא מוכיחה כי אלתרמן לא "רצח" את תאומו האגרונום (כפי שנרמז ב"איגרת"), אלא היטה את מדעיו לשירתו. דימויי פוטוסינתזה, נביטה, שבירת אור, דינוזאורים, שקע ברומטרי ותורת היחסות של איינשטיין פזורים לכל אורך הקורפוס שלו, כולל במחזות (כנרת, כנרת וימי אור האחרונים) ובטורים ("הקלריקל הקטן"). דמיסטיפיקציה בחגיגת קיץ: שמיר מראה כיצד בחגיגת קיץ העניק אלתרמן הנמקות מדעיות-פיזיקליות מפורשות לתופעות ה"על-טבעיות" מכוכבים בחוץ: הירח ה"ענקי" ב"פגישה לאין קץ" מוסבר כאשליה אופטית של השתברות האור באוויר; ה"כוכבים בחיתולים" ב"ליל קיץ" מוסברים כמטאורולוגיה של הילה סביב הירח בעיצומו של שרב; והסופות מוסברות כשבירת שרב ומעבר מלחץ ברומטרי גבוה לנמוך. הדיאלוג האירוני עם רטוש והפואטיקה הרלטיוויסטית: שמיר מנתחת את הוויכוח האירוני בין אלתרמן ליונתן רטוש ("מריבת קיץ" מול "מנגד לארץ"). רטוש האורבני הטיף על צמחיית הקיץ בלא שהכיר את הטבע, בעוד אלתרמן האגרונום הכיר את הפלורה והפאונה לעומקן (השקמה, האקציה והזית). שמיר מסכמת כי אלתרמן עיצב שירה רלטיוויסטית רב-זוויתית (הרשומון), הבוחנת אובייקט מנקודות תצפית מצטלבות.

