נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

חֹדֶשׁ מַאי הָיָה. נָאָה מִכָּל הַמַּאיִים שֶׁיָּדְעָה אֵי-פַּעַם אִמָּא-אֲדָמָה

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

שירו של אלתרמן "אל תתנו להם רובים" (1934), הגיב במאוחר על מלחמת העולם הראשונה. בדרך-כלל השקפתו של אלתרמן בנושא המלחמה והחימוש, אשר זכתה לביטוי מבריק בטורו "הֶעָרָה פרדוקסלית" , הייתה השקפה דוּאליסטית ודינמית, הנעה בין הוּמניזם פָּציפיסטי כלל-אנושי כבשירו המוקדם "אַל תתנו להם רובים" לבין אקטיביזם לאומי של "אין ברֵרה" בנוסח "זֶמר הפלוגות" (1938).

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את השיר הפציפיסטי המוקדם "אל תיתנו להם רובים", שפרסם נתן אלתרמן ב-1934 בכתב-העת טורים. השיר מעוצב כמונולוג דרמטי מפי חייל הגוסס מהתקפת גז במלחמת העולם הראשונה, המבקש מהאחות הרחמנייה לצידו שלא ייתנו רובים לשני בניו. שמיר מוכיחה כי השיר הושפע מעמדותיו הפציפיסטיות של אברהם שלונסקי (ומקובצו לא תרצח), מהבלדות הסטיריות של ברטולט ברכט, ומשירי חודש מאי של גתה והיינה. המאמר מפרט את הסיבות הרבות שהובילו את אלתרמן להתכחש לשיר ולגנוז אותו, עד למהפך האקטיביסטי ב"זמר הפלוגות".

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את נסיבות כתיבתו, השפעתו וגניזתו של השיר הפציפיסטי המוקדם "אל תיתנו להם רובים", שחיבר אלתרמן בקיץ 1934, עשרים שנה בדיוק לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שמיר מפרקת את המאפיינים הסגנוניים, התרבותיים והאידיאולוגיים בשיר: זיקות ספרותיות ואירוניה אביבית: השיר הושפע ישירות מהקובץ הפציפיסטי לא תרצח של אברהם שלונסקי (1932) ומשירי המחאה של ברטולט ברכט. אלתרמן שוזר בשיר ארמז אירוני לשירי האביב הגרמניים של חודש מאי (היינה וגתה): בעוד מאי הוא חודש הניצנים והאהבה, אצל אלתרמן זהו החודש המכאיב שבו פגעה ההתקפה הכימית בלוחמים ואימא-אדמה בלעה את בניה. העמדה הפציפיסטית מול המקורות: הדובר, חייל בן ארבעים ושש הגוסס משחפת ומגז, מתוודה כי הרג ארבעה חיילים "מפחד ותמימות". שמיר מראה כיצד טורים מהשיר (כגון "איש אחיו רצח מפחד ותמימות") עברו טרנספורמציה פואטית לשיר "איגרת" בכוכבים בחוץ, תוך המרת הרצח הפיזי במלחמה לרצח מטפורי של האח-התאום האחראי. נסיבות הגניזה והמהפך ב"זמר הפלוגות": השיר, שהולחן על ידי סטפן וולפה והפך ללהיט בתנועות הנוער של השמאל ("השומר הצעיר" ובנק"י), נגנז על ידי אלתרמן בשל כמה טעמים: התנגדותו למדיניות הפייסנות הבריטית מול היטלר והתנכרותו לתרבות הגרמנית בעקבות השואה. ביקורת נוקבת מצד המבקרים (ברכה חבס) ושירי תגובה לוחמניים מצד יונתן רטוש ("אל הנשק: יתנו להם רובים"). ההבנה כי בצל מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח והצורך בהגנה עברית (הקמת "חומה ומגדל" בתל-עמל), פציפיזם הופך לתבוסתנות. המהפך הושלם ב-1938 ב"זמר הפלוגות" ("היום הם לך נושאים שלום על הרובים").

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: חֹדֶשׁ מַאי הָיָה. נָאָה מִכָּל הַמַּאיִים שֶׁיָּדְעָה אֵי-פַּעַם אִמָּא-אֲדָמָה (AMR000459)