נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „קריאה יומית ב”בגד חמודות””

חגיגת קיץ – מדרש שמות

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

בדברי הפרשנות של ד"ר גלובינסקי בפורום של אתר אלתרמן ( בקישור הזה ) טמונות לא אחת טענות משכנעות, אך המסקנות שהוא בונה עליהן מרחיקות לכת. ברשימה שחיברתי על פזמונו של אלתרמן "ילדי הֶפקר", למשל, שמחתי להסתמך על אבחנותיו המשכנעות המקשרות את השיר העוסק בנוער שוליים עברייני עם סוגיית "בן סורר ומורה" שדיניו נדונים בתורה, במשנה ובתלמוד. ואולם, לפעמים דברי הפרשנות הנכוחים של ד"ר גלובינסקי נבלעים בתוך הערות פרשניות חד-משמעיות ונחרצות, שאינן עומדות במבחן ההיגיון הפשוט (common sense), אף אינן משַׁקפות את העוּבדות לאשורן.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מציע "מדרש שמות" לדמויות המרכזיות בספרו המאוחר של נתן אלתרמן, חגיגת קיץ (1965). המאמר נכתב כמענה ביקורתי וממקד להשערותיו של ד"ר יוסף גלובינסקי. שמיר דוחה מכל וכל את הטענה כאילו הדמות "הלן" מרמזת לגולדה מאיר, ומוכיחה כי שמה המלא של הגיבורה הוא "מרים-הלן", שם צרפתי-מרוקני אופייני. המאמר מנתח את הרובד הסמלי של השם "מרים" (הקשור תמיד לים, לקדושה ולקדשה) ואת השם החידתי "ציבא תשובה" (האב המרוקני), בזיקה למבצע יכין, לקליטת עולי צפון אפריקה ולדמויות מקראיות.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את משמעות שמות הגיבורים בחגיגת קיץ, תוך התפולספות עם הפרשנות של ד"ר יוסף גלובינסקי. שמיר מפרקת את הרבדים הסמליים, ההיסטוריים והספרותיים של השמות: מרים-הלן (והפרכת רמז גולדה מאיר): שמיר שוללת את השערתו של גלובינסקי שלפיה דמותה של הלן היפהפייה מרמזת לגולדה מאיר. היא מצביעה על כך ששמה המלא הוא "מרים-הלן" (Marie-Hélène), שם שכיח בקרב עולות מרוקו חניכות התרבות הצרפתית. "הלן" מייצגת את יופיה הנדיר (בזיקה להלנה מטרויה וטקסט של כריסטופר מרלו), ואילו "מרים" מעגנת את זהותה באגן הים התיכון. שמיר מראה כי השם "מרים" אצל אלתרמן (כמו ב"זמר מפוחית" ובמשנת אוטו ויינינגר) נושא תמיד זיקה לים ומיזוג בין הקדושה לקדשה. וולדרסקי וניצול העלייה: הנבל וולדרסקי, המנסה להוריד את מרים-הלן התמימה לזנות בתל אביב ("סטמבול"), מייצג בשמו האשכנזי את ההגמוניה הותיקה שניצלה את עולי מרוקו בשנות ה-50 וה-60 ("מבצע יכין") ודחקה אותם לעיירות הפיתוח. ציבא תשובה: שמיר מנתחת את שמו של האב (שנקרא בנוסח המוקדם "אלברט"). "תשובה" מסמל את השיבה המקראית לארץ. "ציבא" רומז לעבד שאול המקראי ולאפליה של העולה הנכה (בזיקה לטור "ריצתו של העולה דנינו" ולדמות מפיבושת הנכה). שמיר מסכמת כי אלתרמן פעל כ"נתן החכם" מול דוד בן-גוריון, כשהעביר ביקורת בונה ומוסרית על אופן קליטת עולי צפון אפריקה.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: חגיגת קיץ – מדרש שמות (AMR000460)