נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „מ״אבני בֹּהוּ״ ל״כוכבים בחוץ״”

חמישה פרקים על אלתרמן וכוכבים בחוץ

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

עד להופעת הקובץ כוכבים בחוץ היה המעמד של אלתרמן כמעמדו של תלמיד באסכולת שלונסקי, וקובץ שיריו הראשון כוכבים בחוץ משנת 1938 היה במידה רבה הצהרת העצמאות שלו. שלונסקי הציג בשיריו את הכרך "כרכיאל" - כלומר, את המטרופוליס המודרני נוסח שירי הכרך והחרושת של משוררים מודרניסטיים כדוגמת אמיל ורהארן הבלגי. אלתרמן, לעומת זאת, בחר להציג בשיריו עיר קטנה, צבעונית ונאיבית עם כיכר השוק שלה, הבאר שלה והיונים שעל כרכובי בתיה - עיר העולה כביכול מבּין הדפים המצוירים של ספר אגדות ישן, מה גם שבאחדים מהשירים ("כיפה אדומה", "רועת האווזים") יש מוטיבים ברורים ומפורשים מן האגדות המוּכּרות לכל ילד. לכאורה אלתרמן כתב שירה אורבּנית, כמו המודרניסטים, אך תיאר עיר של פעם - צבעונית ורומנטית וכלל לא קרה ומנוּכּרת. הוא התרחק למן הניכּוּר ומן הדֶהוּמניזציה המעיקים של האמנות המודרניסטית, לפחות לכאורה. הצבעוניות האסתטית הזאת הטעתה אחדים מהמבקרים שהדביקו לעיר של כוכבים בחוץ תווית של עיר ביניימית, אבל זוהי טעות גמורה. בל נשכח: בעיר ה"אגדית" וה"תמימה" של שירי כוכבים בחוץ אפשר למצוא גם אוטובוסים. יש בה רכבות, יש בה בתים בני חמש קומות, מכבשים, מנופים. בשירים האלה אור הנר מהבהב בחלון, ולא נורת החשמל, בגלל הצורך בהאפלה - בגלל הפלישה ההולכת וקרֵבה של הפראים הטבטוניים שמאיימת על העם ועל העולם. בל נשכח שהספר הזה יצא לאור ב-1938 כשאיומי המלחמה כבר נשמעו ברמה. במאמריו של אלתרמן מאותה שנה כבר מנשבות רוחות מלחמה, ובבתי-הקפה של המודרניסטים כבר שאלו המשוררים איש את רעהו מה יעשו בזמן המלחמה.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמר מקיף זה מנתח את הפואטיקה של נתן אלתרמן בקובץ הבכורה הקנוני כוכבים בחוץ (1938) דרך חמישה רובדים מרכזיים: מעמד העיר כגיבורה ראשית וכסמל לסדר פוליטי-משפטי; האוטוביוגרפיה המוצפנת (ההתנצלות על זניחת האגרונומיה בשיר "איגרת"); המעטפת הסמויה של רוחות המלחמה וחרדת ה-furor teutonicus; עקרון המעגליות הפרוזודי והמיתי; והאודה הפוליפונית והאשכולות האוקסימורוניים בשיר המפתח "פגישה לאין קץ" (המעמידים את העיר תל אביב כנמענת שנולדה מן הספרים).

לקריאת תקציר מורחב

פרופ' זיוה שמיר מציגה ניתוח קורפוס מקיף של כוכבים בחוץ על רובדיו הבלשניים, ההיסטוריים והביוגרפיים:

העיר והשיר (האורבניות האלתרמנית):

הצהרת עצמאות משלונסקי: בניגוד ל"כרכיאל" הקר והתעשייתי של שלונסקי (נוסח ורהארן), אלתרמן העמיד עיר קטנה, אגדית וצבעונית, שבה משולבים במקביל אוטובוסים, רכבות ומנופים. העיר היא הגיבורה הראשית בכל חטיבות יצירתו (מפריז ועד "סטמבול"-תל אביב).

פואטיקה ופוליטיקה: במישור הארס-פואטי, המשורר בונה כרך שירים כאדריכל (stanza = בית/תחנה). במישור הפוליטי, העיר (פוליס / אל-מדינה) מסמלת את ניסיונו ההרואי של האדם להשליט סדר, חוק ומשפט נגד התוהו. ניתוח השיר "ליל קיץ" מראה כיצד העיר נלכדת במבט רלטיוויסטי מלמטה (פחי הזבל) ועד ממעוף הציפור.

האוטוביוגרפיה הנסתרת והמעטפת המדינית:

זניחת הדיפלומה ב"איגרת": אלתרמן הצפין בשיר "איגרת" וידוי אישי על "רצח" התאום החקלאי שבו (זניחת האגרונומיה ומקווה ישראל) כדי לפנות מקום למשורר הבוהמיין. השיר מנבא כי דווקא שיריו הקלים והפזמונים הם שיזכוהו בנצח.

רוחות המלחמה: כוכבים בחוץ אינו מנותק מן הזמן (1938); אגדות הילדים הגרמניות ("כיפה אדומה", "רועת האווזים") הושתלו בו כדי להזהיר מפני התפרצות הפשיזם והאימה הטבטונית (furor teutonicus).

המעגליות ושיר המפתח "פגישה לאין קץ":

מעגל הגורל: הקובץ נע במבנה מעגלי משיר הפתיחה ("עוד חוזר הניגון" – נפקחת הדרך) אל האפוקליפסה בשיר הסיום ("הם לבדם" – נעצמות הדרכים). עם תום "הם לבדם", הקורא נקרא לחזור ולעלעל בשיר הפתיחה.

"פגישה לאין קץ" ותל אביב: הנמענת החידתית בשיר מורכבת מגבירה, אהובה, מוזה, אך בעיקר מגלמת את העיר תל אביב. הצירוף "לספרים רק את החטא והשופטת" מסביר כי העיר שנולדה מ"חטא הכתיבה" והחזון של ספרי הציונות (אלטנוילנד), הפכה לישות עצמאית השופטת את הספרים שבראוה.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: חמישה פרקים על אלתרמן וכוכבים בחוץ (AMR000464)