חציו עפר חציו שמים
סיפור יעקב ועשיו בשירי ביאליק ואלתרמן
על המאמר
כשנות דור חלפו בין ספר שיריו האחרון של ביאליק (1933) לבין שירי עיר היונה (1957) של אלתרמן, המתעדים שברי קלידוסקופ של אירועים משנות המאבק על עצמאות ישראל ומשנותיה הראשונות של המדינה בזמן התהוותם, כמעט ללא פרספקטיבה ו"רוחק אסתטי".13 בשנים שחלפו נשתנו הנסיבות לבלי הכר: דמותו של עשיו כבר לא שימשה ביצירת אלתרמן שם-נרדף ל"גוי" העוטה אדרת פרווה אוקראינית, המקיז את דמם של בני ישראל. מעתה התגוששו התאומים יעקב ועשיו בתוך עם ישראל גופא, בהתמודדותו עם אתגר הריבונות ובשאיפתו להיות עם ככל העמים. האידאל הגלותי של "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", שהתאים למתמיד של ביאליק, חובש ספסלי "הישיבה" ובית-המדרש, התחלף באידאל של "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה", כיאה לדור שנאלץ, כדברי אלתרמן במחזור שירי "ליל תמורה" שבעיר היונה, לאחוז ב"כְלֵי חוֹרְשִׁים וּכְלֵי כוֹבֵשׁ".
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמר מחקרי זה בוחן כיצד עובד סיפור התאומים המקראי יעקב ועשיו ביצירת ח"נ ביאליק ונתן אלתרמן. שמיר עוקבת אחר התפתחות המוטיב משירי "יעקב ועשיו" המוקדמים והמאוחרים של ביאליק (ומתוך הדיאלוג הסמוי בשיר "אבי") אל שירת אלתרמן בעיר היונה וחגיגת קיץ. המאמר מראה כיצד הפך העימות ההיסטורי בין היהודי לרודפיו הערלים לעימות פנים-ישראלי: המעבר מ"איש תם יושב אוהלים" ל"איש שדה" אוחז בחרב, והמתח בין העקמומיות הגלותית לזקיפות הקומה הריבונית, המשתקפים בדמות העולה דנינו ובתחזית לסינתזה בין עפר לשמיים.
לקריאת תקציר מורחב
פרופ' זיוה שמיר מנתחת את מיתוס יעקב ועשיו בפריזמה היסטוריוסופית, בלשנית וסוציולוגית בשירת ביאליק ואלתרמן:
גלגולי יעקב ועשיו אצל ביאליק:
משיר המערכון לפזמון בברלין: ביאליק חיבר שני שירים בשם "יעקב ועשיו" – ב-1891 (מערכון שנגנז על הטחות עשיו והפוגרומים ברוסיה) וב-1922 (פזמון עממי בברלין המציג את עליונות המוסר של יעקב מול עשיו השיכור והאכזר בגרמניה הנאצית הצעירה).
הרובד המוצפן בשיר "אבי": שמיר מוכיחה כי השיר האוטוביוגרפי "אבי" מציג את יעקב-ישראל. האב הלמדן ("איש תם", "מראשותיו") נאלץ להתגאל בטומאת המרזח ולמזוג לבני עשיו "מן האדום האדום הזה", כמשל לעם המנסה לשמור על טהרתו בגלות.
המהפך האלתרמני – יעקב ועשיו בתוך החברה הישראלית:
מהגולה לריבונות: אצל אלתרמן (עיר היונה), העימות אינו רק בין היהודי לרודפו הנכרי, אלא מתרחש בתוך נשמת היהודי החדש. "יעקב" הגלותי והעקמומי הפך ל"ישראל" זקוף הקומה. עם זאת, אלתרמן מזהיר מפני מחיקת הגלות בן-לילה ומפני הפיכת היהודי ל"עשיו" מיליטריסטי.
עיר היונה כפני יאנוס: הכותרת עיר היונה היא אוקסימורון: לובן היונה התל-אביבית מול הצירוף המקראי "חרב היונה" (חרב נוגשת) בצפניה וירמיהו.
צליעת יעקב והעולה דנינו:
צליעת המלאך: אלתרמן מראה כי גם לאחר המעבר מ"יעקב" ל"ישראל", העם ממשיך "לצלוע על ירכו".
"ריצתו של העולה דנינו": בטור מ-1955 מיוצג יעקב הצולע בדמות העולה ממרוקו המנתר במבחן הסוכנות. אלתרמן יוצא נגד הסלקציה ומבטיח כי האל יכסה את מום הצליעה.
התחזית לסינתזה בחגיגת קיץ: בחגיגת קיץ (שיר "הפנים החדשות") מזהיר אלתרמן מפני כור ההיתוך הפטרוני, ומנבא כי בסוף המאבקים הפנימיים יגיע העם לסינתזה נצחית: "חציו עפר, חציו שמים" – מיזוג בין החומר לרוח, בין החילוניות למסורת.

