נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

מוֹשְׁכוֹת קַח, בָּרֶגֶל הַךְ, תִּרְעַד הָאֲדָמָה!

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

כשהחליטו הלפרין ואלתרמן לעלות ארצה ניסו ביאליק ורבניצקי לשכנעם להקים ביחד עם הנהלת סמינר לווינסקי מפעל חינוכי משותף גדול. לא ארכו הימים והלפרין הסביר לביאליק מדוע הפילוג הוא כורח-המציאות. אף שהלפרין הסתייג מדרכי הסמינר בהכשרת גננות, הוא פנה בעצת ביאליק למנהלי הסמינר, אך לא נענה וכתב להם שאת שתיקתם הוא מפרש כתשובה שלילית. לא נותרה בידיו אלא האפשרות להקים סמינר עצמאי.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מציג את דמותו של יחיאל הלפרין, אבי גן הילדים העברי, ומנתח את הזיקה הפואטית והאידיאולוגית בין דור האבות המייסדים (יחיאל הלפרין ויצחק אלתרמן) לבין דור הבנים (יונתן רטוש ונתן אלתרמן). המאמר חושף את התחרות והפילוג בין שתי המשפחות, שהובילו לפלורליזם בחינוך העברי. שמיר מוכיחה כי נתן אלתרמן התכתב בשירתו ("גשם ושמש", "שיחתן של בריות", "אביב למזכרת") עם שירי הילדים הדרדקיים של אביו ושל הלפרין ("בא האביב"), תוך המרת הנאיביות של האבות בפואטיקה מודרניסטית מורכבת.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את הדיאלוג הבין-דורי העמוק שבין מייסדי החינוך העברי לבין בניהם, שהיו לענקי השירה העברית. שמיר מפרקת את הרבדים ההיסטוריים, החינוכיים והארס-פואטיים במאמר: שותפות ותחרות בין האבות: יחיאל הלפרין ויצחק אלתרמן הקימו בוורשה את גני הילדים העבריים הראשונים, הסמינרים לגננות (שם למדו חנה רובינא וקדיה מולודובסקה) וכתב העת הגינה. השניים הושפעו משיטות פדגוגיות מודרניות (פרבל ורוסו) השואפות לחינוך בחיק הטבע. שמיר חושפת מפי עוזי אורנן (בנו של הלפרין) כי בין שני האבות שררה תחרות קשה. עם עלייתם לארץ, הפילוג ביניהם ומימון עצמאי של סמינר הלפרין תרמו לפלורליזם החינוכי. התהום והדיאלוג בין האבות לבנים: בני שתי המשפחות פנו לקטבים פוליטיים מנוגדים (יונתן רטוש ה"כנעני"-רוויזיוניסט מול נתן אלתרמן איש תנועת העבודה). הבנים התרחקו מהשירה הנאיבית של אבותיהם ("יש לנו תיש" מול שמחת עניים), אך המשיכו להתכתב עמה באירוניה ובנוסטלגיה. ההדהוד הפואטי בשירת אלתרמן: שמיר מוכיחה כי אלתרמן שאב חומרים משירי הילדים של דור האבות: בשיר הילדים "גשם ושמש" ובמחזור "שיחתן של בריות" מופיעים התיש והסוסים הזקנים כמחווה אירונית לשיר "יש לנו תיש" ולסוסים העמלים של דור האבות. בשיר הקנוני "אביב למזכרת" (כוכבים בחוץ) הדהד אלתרמן את שורות המקלצב של הלפרין "בא האביב" ("מושכות קח, ברגל הך, תרעד האדמה!"). שמיר מסכמת כי חרף היריבות, הלפרין ואלתרמן האבות בחרו להיקבר זה לצד זה, ותלמידותיהם הנחילו לדור המדינה פלורליזם וסובלנות.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: מוֹשְׁכוֹת קַח, בָּרֶגֶל הַךְ, תִּרְעַד הָאֲדָמָה! (AMR000479)