מי ירה ומי זה שם נפל – על שירו של נתן אלתרמן “שיר עמק”
על המאמר
"שיר עֵמֶק" ("בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ") הוא אחד מארבעה פזמונים מקוריים שחיבר אלתרמן לסרט "לחיים חדשים" (1934), סרט תעמולה של קרן היסוד בהפקתה של מרגוט קלאוזנר. שלושה מהם נעשו שירי זֶמר פּוֹפּוּלריים – מוּכּרים ואהובים ("שיר בּוֹקֶר", "שיר הכביש", "שיר העמק"). הרביעי הוא הפזמון "תל אביב" שנבלע בין הכְּתוביות של סרט ההסברה הציוני, ועל כן צלל לתהום הנשייה.
בפזמון "שיר עמק", כמו בפזמון שיר בוקר", לפנינו לכאורה תמונה נמרצת של עבודת-כפיים בשדות עמק יזרעאל, עבודה קשה אך אוֹפּטימית, רעננה ומרנינת-נפש, שבסופהּ נדרשות מנוחה ורגיעה. ואולם, סופו של פזמון זה אינו אוֹפּטימי כלל וכלל, והוא בעצם מהַפֵּך לגמרי את שורות הפתיחה הרגועות ומלאוֹת הסיפוק. השיר מסתיים בתמונה אקטואלית מימי ה"מאורעות" – תמונת שומר הרוכב על סוסו, שירייה מפלחת את חזהו ומקפחת את חייו. על מחיר הדמים של המפעל הציוני נסב פזמון זה, שמתחיל לכאורה באווירה של תנומה רוגַעת ובקול דממה דקה, ובסופו – קול ענות מלחמה וזעקת שבר.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את "שיר עמק" ("באה מנוחה ליגע"), אחד מארבעת הפזמונים שחיבר נתן אלתרמן ב-1934 עבור סרט התעמולה לחיים חדשים (בהלחנת דניאל סמבורסקי). שמיר מוכיחה כי הפזמון, שנראה בפתחיו כתיאור פסטורלי ורגוע של עבודת החלוצים בעמק יזרעאל, מעוצב במבנה אוקסימורוני מתוח. השיר פותח ב"לילה חיור" (ליל נדודים וחרדה) ומסתיים במאורעות הדמים בשורה "מי ירה ומי זה שם נפל בין בית אלפא ונחלל". המאמר מפרק את המקורות המקראיים (קדיש יתום), הזיקה לשירי טשרניחובסקי ורטוש, והדהודו של השיר אצל אריק איינשטיין.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את עומקו הפואטי וההיסטוריוסופי של הפזמון "שיר עמק" ("באה מנוחה ליגע"). הפזמון נכתב להפקת לחיים חדשים של מרגוט קלאוזנר, לאחר שאלתרמן החליף את התמליל הסתמי שניסה סמבורסקי לחבר בעצמו. שמיר מפרקת את הרבדים הסמנטיים והרטוריים בשיר: האוקסימורון של המנוחה והדריכות: הפתיחה הרגועה כביכול מוכחת כתמונה אוקסימורונית. הצירוף "לילה חיור" (המקביל ל-nuits blanches) מסמל ליל נדודים וציפייה מתוחה לקראת לבוא. השיר נבנה משלוש ססטינות החורזות אבאבגג. מריזם, פוליטיקה וקדיש: התיחום "מבית אלפא עד נחלל" מהווה תחבולה של "מריזם" (הקפת השלם דרך קצוותיו). שמיר מראה כי הצירוף "בית אלפא" (קיבוץ השומר הצעיר) לפני "נחלל" (מושב מפא"י) נועד להתחיל ב"אלפא" ולהבטיח ברכה לכל הקשת הפוליטית בצל שנאת האחים. במקביל, הברכה "תבורך ארצי ותתהלל" מבוססת תחבירית וסמנטית על מילות תפילת "קדיש יתום" ("יתרומם ויתהלל"), כרמז לאסונות המאורעות ולמחיר הדמים של המפעל הציוני. הדיאלוג עם טשרניחובסקי ורטוש: אלתרמן מתכתב בסיוט השלישי ("מי ירה ומי זה שם נפל") עם "שירת שומר" לטשרניחובסקי ("הכר-נא, בלילה מי הוא המשחיז פגיון?"). בעוד שרטוש הרוויזיוניסט הגיב לטשרניחובסקי בתגובה נחרצת ("בריון יהודי שם משחיז מאכלת-נקם"), אלתרמן השאיר את השאלה פתוחה ומרובדת, בזיקה לסיפור המקראי על הריגת יורם בן אחאב ביזרעאל. הדהוד מאוחר: המאמר מראה כיצד הפזמון החוזר "מה, מה לילה מליל?" (מנבואת ישעיהו) מהדהד בפזמון "ארץ ישראל" של אריק איינשטיין ושמוליק קראוס (1978), כביטוי לכאב ולפער בין החזון להגשמתו.

