נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „השניוּת בישראל”

משא התוכחה של נתן אלתרמן מנקודת תצפיתו של שופט

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

היכולת של אלתרמן להתבונן באירועים דרך עיני "הסיטרא אחרא" ולעִתים גם להזדהות עם נקודת המוצָא של האויב – מבלי לשכוח פרמטרים אחרים – היא זו שאפשרה את חיבורו של טור כדוגמת טורו הידוע "על זאת" (דבר, יום ו', 19.11.1948), המתנוסס על כריכת ספרו של מנחם פינקלשטיין, בלוויית המכתב של בן-גוריון, שכתב למשורר: "אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם". הטור הזה יעמוד כאן במרכז דבריי, כי אגב ניסיוני לבחון את דברי מנחם פינקלשטיין, המפריכים את דבריהם של שורה ארוכה של היסטוריונים ואנשי ספרות, מצאתי למסקנותיו סיוע ממקום בלתי צפוי, שלא הייתי מגיעה אליו אלמלא נפגשתי עם הספר הזה הבוחן את דעותיו של אלתרמן בענייני ביטחון, מוסר ומשפט בחינה מחקרית, ללא דעות קדומות וללא משוא פנים.

היו שהאשימו את הטור "על זאת" שיש בו כדי לזרוע דֶמורליזציה בעיצומה של המלחמה, או אפילו לגרום לתבוסה. בן-גוריון, לעומת זאת, בשיקול דעת נכון והפגנת מנהיגות "בזמן אמת", הדפיס את "על זאת" במאה אלף עותקים, וחילקוֹ לחיילי צה"ל כמין סדרת חינוך מקוצרת בנושא טוהר הנשק.

הטור של אלתרמן נושא כותרת שמופיעה בדרך-כלל במקרא בהקשרים שליליים, רבים מהם בדברי התוכחה של הנביא ירמיהו, כגון "שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, עַל-זֹאת" (ירמיהו ב, יב), "עַל-זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים" (שם ד, ח), "עַל-זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ" (שם ד, כח) וכד', ללמדנו שלפנינו משא תוכחה המתריע על הנעשה,

מַפנה אצבע כלפי האשמים ומקונן על מחיר הדמים ששילמו החפים מחטא.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמר זה מנתח את הטור האקטואלי המפורסם "על זאת" (הטור השביעי, 19 בנובמבר 1948), בעקבות ניתוחו של השופט והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר מנחם פינקלשטיין בספרו הטור השביעי וטוהר הנשק. שמיר מציגה את אלתרמן כ"נתן החכם" וכמצפון לאומי בונה, שכתב משא תוכחה נוקב נגד פשעי מלחמה ופגיעה בטוהר הנשק בעיצומה של מלחמת העצמאות. המאמר מפריך את טענותיהם של היסטוריונים ומבקרים (חנן חבר, יצחק לאור, אלי הירש, יוחאי אופנהיימר) שלפיהן השיר נכתב על כיבוש לוד-רמלה כ"הזמנה מטעם", ומבססת את הזיהוי של פינקלשטיין עם אירועי דוויימה ("מבצע יואב") דרך ניתוח הריתמוס והדיאלוג מול ההמנון "שועלי שמשון" לאורי אבנרי.

לקריאת תקציר מורחב

פרופ' זיוה שמיר מנתחת את הטור "על זאת" על רובדיו המשפטיים, ההיסטוריים, הריתמיים והפואטיים:

מעמדו של אלתרמן כ"משורר לאומי" ו"נתן החכם":

סמכות מוסרית: אלתרמן הביא את השיר הז'ורנליסטי לשיא. מנהיגי הדור (ודוד בן-גוריון בראשם) אימצו את דבריו משום שידעו כי "נאמנים פצעי אוהב". בן-גוריון הדפיס את "על זאת" ב-100,000 עותקים וחילקו לכל חיילי צה"ל כסדרת חינוך לטוהר הנשק.

טכניקת ההזרה (defamiliarization): אלתרמן בחן את המציאות מנקודת המבט של "הסיטרא אחרא" והאויב.

הפרכת סילופי ההיסטוריונים והזיהוי ההיסטורי:

דחיית תזת "כיבוש לוד": מבקרים רבים טענו כי השיר נכתב על "מבצע דני" (יולי 1948) כטיוח. שמיר ופינקלשטיין מוכיחים כי אלתרמן הגיב בטוריו בזמן אמת, והשיר נכתב בנובמבר 1948 בעקבות אירועי דוויימה ב"מבצע יואב".

הוכחת הריתמוס והדיאלוג מול אורי אבנרי: שמיר מביאה הוכחה מכרעת: המשקל המטרי של "על זאת" (אנפסטים) והמילון שלו ("נער כפיר", "מקלע") נכתבו כדיאלוג וכתשובה ישירה להמנון המיליטריסטי "שועלי שמשון" (מילים: אורי אבנרי, לחן: מרדכי זעירא) שביקש לפאר את הלוחמים ללא סייגים מוסריים.

התשתיות המקראיות והז'אנריות:

שמו של השיר: "על זאת" נשאב מנבואות התוכחה והזעם של ירמיהו ("שמו שמיים על זאת", "על זאת תאבל הארץ").

הבלדה ואגדת רש"י: תיאור הזקן והאישה הנלחצים אל הקיר בתוך הג'יפ מתכתב בהיפוך עם הבלדה של טשרניחובסקי "קיר הפלא אשר בוורמייזה" (נס הצלת אמו של רש"י). הלוחם העברי שלבש חזות של "נער-כפיר" ניצשיאני מוזהר שלא להפוך לפרש הגרמני האכזר.

בלעם ובלק: התיאור "ותלחץ אל הקיר" מרמז לאתון בלעם, להבהיר כי אלתרמן אינו "משורר חצר" או "בן-גרורו" של בן-גוריון, אלא איש רוח המסרב לקלל או לברך לפי הזמנה.

שירים הנדונים במאמר

מתייחס לשיר

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: משא התוכחה של נתן אלתרמן מנקודת תצפיתו של שופט (AMR000484)