← חזרה למאמר „הנקודה היהודית – על טורו השני של אלתרמן “הגנרלים בשבי””
משחק מחבואים ילדותי בלשכת הקנצלר
על המאמר
השיר החמישי במסגרת המדור "הטור השביעי" – "מקרה לא טהור" – נדפס בעיתון "דבר" ביום 5.3.1943.
העילה לפרסום השיר הייתה ידיעה שהתפרסמה ב"דבר" מיום 2.3.1943 בדבר ביקורו של שר החוץ יואכים פון ריבֶּנטרוֹפּ ברומא – ביקור שבּוֹ הובעה השאלה "איה היטלר?". זה כשלושה חודשים, מאז דצמבר 1942, נעלם היטלר לגמרי מעיני הציבור.
על בסיס ידיעה זו בנה אלתרמן כעין משחק "מחבואים" ילדותי, הנערך בוילהלמשטראסה (משכנה של לשכת הקנצלר), שבּוֹ משתתפת "צמרת" ההנהגה הנאצית: גֶבֶּלס, גֶרינג, הימלר ודמות נוספת, פיקטיבית (?), של רופא פסיכיאטר בשם "דוקטור פון קוּנצה". כישוריו המקצועיים של האחרון מאפשרים לו למצוא את התחבולה ("קונץ") שבאמצעותה גרינג מצליח לשכנע את הפירר לצאת מן המחבוא.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
זיוה שמיר מנתחת את ‘מקרה לא טהור’, הטור החמישי של ‘הטור השביעי’, שנכתב בעקבות היעלמות היטלר מעיני הציבור בסוף 1942 וראשית 1943. אלתרמן הופך את לשכת הקנצלר לזירת משחק מחבואים ילדותי: גבלס, גרינג והימלר מתרוצצים אחר היטלר, בעוד הפסיכיאטר הבדיוני ד״ר פון קונצה מסביר כי אין מדובר בחידה פילוסופית אלא בחבורת פסיכופתים. הסגנון של מעשייה מחורזת, הכינויים הילדותיים והמילים היידיות משפילים את הנהגת הרייך וחושפים מתחת לנימוס הגרמני את הפרא הקמאי והרוצח. השיר לועג גם למדינאים ולאינטלקטואלים שניהלו עם הנאצים משא ומתן וחיברו עליהם מחקרים במקום לעצור אותם. הפואנטה ‘לא פוליטיקה אלא פוליציה’ מבטאת את טענת אלתרמן שהיה צריך למגר את המפלצת הנאצית בתחילתה, לפני שצברה כוח.
לקריאת תקציר מורחב
המאמר עוסק ב‘מקרה לא טהור’, שפורסם ב‘דבר’ ב־5 במרץ 1943 כטור החמישי של ‘הטור השביעי’. העילה הייתה ידיעה על ביקור שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ ברומא ועל השאלה ‘איה היטלר?’, לאחר שהפירר נעלם מעיני הציבור למשך כשלושה חודשים. אלתרמן בונה על הידיעה מעשייה מחורזת ומשחק מחבואים המתרחש בווילהלמשטראסה. גבלס, גרינג והימלר מחפשים את היטלר, ודמות ספק־בדויה של פסיכיאטר בשם ד״ר פון קונצה מספקת את הפתרון: גרינג מאיים לקרוא ל‘פוליציי’, והיטלר יוצא ממחבואו. הדוקטור קובע שמנהיגים דמוקרטים ואנשי ספרות בזבזו שנים על משא ומתן, מחקרים וטרקטטים כדי למצוא בנאצים עומק היסטוריוסופי ופסיכולוגי, בעוד שהטיפול הנכון היה משטרתי. שמיר קושרת את צורת השיר למעשיות מחורזות לילדים ביידיש, ובהן ‘גלגוליו של מעיל’ מאת קדיה מולודובסקי בתרגום אלתרמן, ולמעשייתו ‘נס גדול היה פה’ — לימים ‘זה היה בחנוכה’ — שבה עטף פוליטיקה אקטואלית במערכון לילדים. תחבולת ההזרה מציגה את המספר כרמש שאינו מסוגל להבין את ‘גדולת’ המנהיג, ובכך חושפת כיצד הטוטליטריות הפכה את האדם לנרמס ולבורג במכונה, בדומה ל‘זמנים מודרניים’ של צ׳רלי צ׳פלין. נימת גן הילדים, משחק המחבואים והאיום ‘תכף יבוא שוטר’ מציגים את ראשי הרייך כילדים קפריזיים חסרי שליטה עצמית. בלשונם משלב אלתרמן מילים וביטויים יידיים כגון ‘תכשיט’, ‘קונץ’, ‘פוליציי’ ו‘שרעם יככה’. השימוש בלשונם של קורבנות הנאצים בפי רוצחיהם יוצר דיסוננס חריף, ואילו עירוב הנימוס האירופי בכינויים ‘סדיסט’, ‘קניבל’ ו‘ומפיר’ חושף את הפרא צמא־הדם שמאחורי המדים המצוחצחים. שמיר משווה רעיון זה ל‘כיפה אדומה’ ול‘אל הפילים’ מתוך ‘כוכבים בחוץ’, המבטאים פחד מפני שבטים טבטוניים פראיים המתעוררים ומאיימים על האנושות. היא קושרת את הפואנטה לביקורת על מדיניות הפיוס ועל הסכמים עם הנאצים, מן הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ועד נוויל צ׳מברליין: לא היה טעם להתייחס אליהם כאל בני שיח נורמטיביים; היה צורך ‘לקרוא למשטרה’ בעוד המפלצת באִבּה. לבסוף נבחנות המילים ‘איהו’ ו‘אייך’ כרמזים למחבוא אדם וחוה, לשאלת האל לקין ‘אי הבל אחיך’ ואולי גם להיעלמות ושתי במגילת אסתר. כך מוצגת הדה־הומניזציה המודרנית כגלגול של רצחנות קמאית שקדמה לחוק ולמוסר.

