נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „׳השיר הנכון׳ מול ׳השיר הזר׳”

עֲלֵה אדום שׂער ולבן־עיניים – שירת אלתרמן והרמיזה האליפטית ה”מהבהבת”

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

בהשוואה לקודמיו בשירה העברית, ואף בהשוואה למשוררים אחרים מבני־דורו, לא הִרבה אלתרמן לערוך שימוש בשיבוצי פסוקים וברמיזות לסיפורי קדומים. יש בין שירי 'כוכבים בחוץ', למשל, לא מעט שירים, המנוטרלים כמעט לגמרי ממטעני העבר, וזאת שלא כמקובל בשירה העברית של שנות השלושים. במקומה של הלשון הבין־טקסטואלית, המעוּבּה והמרוּבּדת, האופיינית לשירתם של רוב ממשיכי ביאליק, גיבורי מסתו הנודעת 'שירתנו הצעירה, (ששירתם הייתה לקלאסיקה עוד בחייהם), מציבים שירי אלתרמן על־פי־רוב לפני הקורא לשון ציורית חדשה ומקורית, אידיוסינקראטית בעיקרה, בעלת מקצבים ומצלולים נועזים, סדורים ופרועים כאחד, ואשר עולמה (עולמו של ה"הֵלך"-הטרוּבּאדור, החותר באבק הדרכים אל שערי עיר רחוקה) זר ומפתיע.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

פרק זה מנתח את הפואטיקה הבין-טקסטואלית הייחודית של נתן אלתרמן בקובץ כוכבים בחוץ. שמיר מראה כי בניגוד לשימוש הקלאסי-רומנטי במקורות העבריים (שנקרא בפי המודרניסטים "יל"גיזם" עבש), אלתרמן נקט רמיזה אליפטית "מהבהבת": הטקסט הקאנוני אינו מופיע כפסיפס שיבוצים סדור, אלא מגיח להרף עין ומיד נעלם. אלתרמן העניק מעמד שווה לתנ"ך, לברית החדשה, למיתולוגיה היוונית-רומית ולשירי העם, תוך פירוק הצירוף הכבול ושיעבודו לאשכולות אוקסימורוניים בשירים כמו "השוק בשמש", "איגרת", "הנה העצים במלמול עליהם" ו"שירים על רעות הרוח".

לקריאת תקציר מורחב

פרופ' זיוה שמיר מנתחת את מעמד הלשון האלוסיבית והמקורות בשירת אלתרמן:

התנזרות מניפולטיבית ויחס למליצה המקראית:

התנתקות מ"יל"גיזם": משוררי המודרנה מנעו משירתם להיות פסיפס פסוקים משובץ. אלתרמן נמנע מאינוונטר כבול מן המוכן, אך כשהשתמש ברמיזות עשה זאת באופן מודרניסטי שברא לשון אידיוסינקרטית.

שוויון בין המקורות: אלתרמן ביטל את הבכורה הבלעדית של התנ"ך. שירתו מטפלת באותה חירות טקסטואלית במקרא, במדרש, בברית החדשה, במיתוס היווני-רומי ובאגדות האחים גרים, במטרה ליצור הזרָה (estrangement) ואמירה אוניברסלית.

העברית הילידית: בניגוד לביאליק ומנדלי שלמדו עברית מן "הספר", אלתרמן היה מראשוני הדור שגדלו על עברית טבעית (בזכות גני הילדים של אביו יצחק אלתרמן ודודו ז' אריאל).

טכניקת הרמיזה האליפטית ה"מהבהבת":

רמיזה אליפטית: הטקסט הנרמז אינו משמש כליטמוטיב רציף, אלא מבזיק ונעלם. המשורר משעבד את המקורות ומפרק את הצירוף הכבול על דרך האוקסימורון.

ניתוח השיר "השוק בשמש": הצירוף "עֲלֵה אדום-שיער ולבן-עיניים" מתיך אשכול רמיזות: גלית הפלישתי ("אדיר אתה גלית"), דוד האדמוני ויפה העיניים, אלישע הקירח ("עלה קירח"), עשו השעיר ושמשון מנוקר העיניים, לצד שבחים אלוהיים מן הפיוט ("אדיר הוא, הדור הוא").

אשכולות הרמיזות בשירים הקנוניים:

"איגרת": השיר מתיך צמדי תאומים ויחסי אבות-בנים מן המקרא והמיתולוגיה: קין והבל ("בשדה"), יצחק וישמעאל ("בלי מים וווידוי"), יעקב ועשו, יוסף ואחיו ("אל הממכר", "כותנתו"), וקסטור ופולוקס. הרמיזות משרתות את הארכיטיפ של "רצח האח" ואת הקונפליקט האישי של אלתרמן שזנח את האגרונומיה למען השירה.

"שירים על רעות הרוח": בשיר "החדש הממורט כהנחשת", אלתרמן משתמש במכוון בציין-סגנון משכילי ארכאי (ה"א הידיעה אחרי כ"ף הדמיון) כדי להוכיח בפרדוקס שהחדש המודרני נזקק לישן.

"הנה העצים במלמול עליהם": השיר מצרף את דמויותיהם של יוסף ודוד הנערים שנשלחו להביא צידה לאחיהם הגדולים (פת, מלח, מים), ומבטא את יומרת המשורר לגעת בלב היקום מתוך עמדת התחטאות.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: עֲלֵה אדום שׂער ולבן־עיניים – שירת אלתרמן והרמיזה האליפטית ה”מהבהבת” (AMR000492)