נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

על היריון שנמשך שלוש שנים ועל אי-דיוקים אחרים

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

במאמרו "ואמות ואוסיף ללכת" ("מעריב", סופשבוע, גיליון ראש השנה, 8.9.2010), מציג מנחם בן את נתן אלתרמן כגדול משוררי ישראל, ולא בפעם הראשונה. הוא עשה כן לא מזמן בבלוג שלו ("מנחם בן רץ לראשות הממשלה", 15.4.2010), באותם טיעונים ובאותם ניסוחים עצמם. זוהי כמובן זכותו המלאה של מנחם בן – למַחזר את עצמו לדָרג את זולתו – הגם שדומה שאפילו אלתרמן עצמו היה מוכן להעניק את הבכורה לביאליק ו"להסתפק" במקום השני. אולם לא על ענייני "טעם וריח" אני מבקשת להעיר כאן, כי אם על עובדות פשוטות, שלא זכו במאמרו של בן לבדיקה מדוקדקת, ונשתבשו עד לבלי הכּר. אי-הדיוקים הללו עלולים להטעות רבבות מקוראי "מעריב", להכות שורש ולהפוך ל"אמת עובדתית".

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מציב ביקורת עובדתית ופואטית נוקבת נגד מאמרו של המבקר מנחם בן ("ואמות ואוסיף ללכת", מעריב 2010). שמיר מפריכה שורה של שיבושים וספקולציות שפרסם בן: קביעתו שאלתרמן למד בפריז (במקום בננסי), הטענה שחדל לכתוב בצרפת, וההשערה שהשיר "שדרות בגשם" נכתב לתרצה אתר ברחם אמה (שנכתב שנים לפני לידתה). המאמר מבהיר את מורכבות "האני" האלתרמני, מראה כי אלתרמן חרז גם ביצירתו המאוחרת (חגיגת קיץ), ומסכם כי ניסיון לרדדו לקוטב אחד מחטיא את הווייתו כ"אוקסימורון מהלך".

לקריאת תקציר מורחב

במאמר תגובה זה מפרקת פרופ' זיוה שמיר שורה של אי-דיוקים עובדתיים והנחות פואטיות מוטעות שהציג מנחם בן במאמרו על נתן אלתרמן. שמיר מפרטת ומפריכה את הטעויות המרכזיות: שיבושים ביוגרפיים והפרכת השערות: מקום הלימודים ורצף הכתיבה: בן טען שאלתרמן למד אגרונומיה בפריז וחדל לכתוב בה. שמיר מתקנת: אלתרמן הוסמך כמהנדס חקלאי בטכניון בננסי, ומעולם לא פסק לכתוב; הוא שיגר מצרפת עשרות שירים לכתבי העת בתל אביב (כתובים, טורים, גזית). תאריכי "שדרות בגשם" ו"שיר משמר": בן טען ש"שדרות בגשם" נכתב לתרצה אתר ברחם אמה בטרם אולטרסאונד. שמיר מוכיחה כי השיר פורסם ב-1938 (ונכתב מ-1935), כ-3 עד 6 שנים לפני לידת תרצה אתר (1941). כמו כן, "שיר משמר" (1965) נכתב שנים לאחר נסיעתו של אלתרמן לניו יורק (1962) להחזיר את בתו, והוא פונה לנמענות מרובות וקולקטיביות. חריזה ו"האני" השירי: שמיר מפריכה את הטענה שאלתרמן "מעולם לא בגד בחרוז", ומצביעה על פרוזה פיוטית וחריזה עמומה בחגיגת קיץ וב"שיר הערת שוליים". במישור השרטוט האישי, שמיר מראה כי בניגוד לטענת בן שאלתרמן לא כתב על עצמו, אלתרמן הסגיר בין השיטין סודות אישיים (נטישת החקלאות, בתי קפה, טיפה מרה, התלבטות בין שתי נשים). תפיסת ה"אוקסימורון המהלך": שמיר דוחה הן את קביעת נתן זך שאלתרמן "ניסח יותר משהרגיש" והן את קביעת מנחם בן שאלתרמן כתב מתוך אושר צרוף. אלתרמן מוצג כמיזוג מאוזן בין רגש לשכל, ובין בוהמיין למשורר לאומי.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: על היריון שנמשך שלוש שנים ועל אי-דיוקים אחרים (AMR000494)