← חזרה למאמר „פירוש לשיר “בית ישן ויונים””
על שירו של אלתרמן “ליל קיץ”(“כוכבים בחוץ”)
על המאמר
"כוכבים בחוץ" נחשב הספר האהוב ביותר בשירה העברית, וחרף השנים הרבות שחלפו מיום הופעתו, הוא ממשיך לצאת לאור עד עצם היום הזה במהדורות חוזרות ונשנות. "ליל קיץ" הוא משיריו היפים ומשירי העיר היפים ביותר בשירה העברית.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרה של פרופ' זיוה שמיר מנתח את השיר "ליל קיץ" הכלול בקובץ הביכורים כוכבים בחוץ (1938). שמיר מוכיחה כי השיר מציב את העיר כמיקרוקוסמוס של התרבות האנושית וכאורגניזם חי, מורכב והיברידי, הממזג יופי ורומנטיקה עם רוע, ניצול וסיאוב. השיר מעצב תיאור אוקסימורוני המעלה את המראה השגרתי (מעוף הציפור, פנסי הרחוב, חתולי האשפתות) לדרגת כישוף מיתי של עיר שעיניה מצופות זהב. שמיר מראה כיצד השיר יונק מהשירה הסימבוליסטית הצרפתית (במיוחד מהשיר "ליל פריז" ללאון ואלאד), אך עולה עליה במורכבותה, ומפריכה את טענותיו האנטי-מודרניסטיות של נתן זך.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה מנתחת פרופ' זיוה שמיר את ייחודו של השיר "ליל קיץ", אחד משירי העיר המובילים בספרו של אלתרמן כוכבים בחוץ. שמיר מפרקת את הרבדים הפואטיים, הלשוניים והארכיטיפיים בשיר: העיר כאורגניזם דואלי והיברידי: אלתרמן לא כתב שירה אוטוביוגרפית, אלא הפך את העיר לגיבורה ראשית (משירים מפריז, רגעים, כוכבים בחוץ, עיר היונה, חגיגת קיץ ועד המחזה ימי אור האחרונים). ב"ליל קיץ" העיר מיוצגת מחד כמרחב רומנטי ומלטף ("זמן רחב", "טל ככמו פגישה"), ומאידך כעיר מסואבת ויצרית ("רוע ירקרק", "מגלב זהב", עבדים שחורים). הבית הסיום מעלה את העיר לדרגת חיה מיתולוגית טורפנית ש"עיניה זוהב מצופות" והיא מתאדה בתימרות האבן. טכניקת ההזרה והאוקסימורון: שמיר מבהירה את ההבדל בין ביאליק לאלתרמן: ביאליק מציג תמונה רגילה שמתגלה כדמונית, ואילו אלתרמן מציג תמונה מופלאה ומכושפת (הזרה), שמתבררת בקריאה שהויה כתמונה בנלית מן המציאות העירונית בשעות הלילה והזריחה. הצירוף "כוכבים בחיתולים" יונק מאיוב ("ועננים חתלתו"), והצירוף "רוע ירקרק" מתקשר לשררה, לזהב המקראי ולמגלב העבדים. זיקות בינלאומיות ופואטיות: המאמר מציב את השיר מול השיר "ליל פריז" (Nuit de Paris) מאת המשורר הצרפתי הסימבוליסטי לאון ואלאד. אלתרמן לקח את העימות בין הפייטנים לפיליסטרים מואלאד, אך העשיר אותו ברטוריקה פוליפונית ומורכבת פי כמה. תשובה למבקרי המודרניזם: שמיר משיבה לנתן זך ולמנחם פרי, ומבהירה כי האשמת משורר א-מימטי בהגזמה או ב"חוסר נאמנות לחיים" נובעת מאי-הבנה יסודית של המודרניזם (כשם שלא יואשם פיקאסו או שנברג באי-אמינות לציור או לריתמוס).

