נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „ארץ נוי אביונה”

שלוש ערים בליל קיץ: שירי כרך מאת ביאליק ואלתרמן בהשפעת בודלר

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

המאמר דן בשירים "היה ערב הקיץ" מאת ח"נ ביאליק ו"ליל קיץ" מאת נתן אלתרמן, בזיקה לשירו של שארל בודלר "דמדומי הערב", שממנו, קרוב לוודאי, הם מושפעים. "דמדומי הערב" (מתוך "פרחי הרע", 1857) מציג תהליך שבו עם רדת הלילה הופכת העיר לעיר חטאים. החשכה מביאה איתה דמונים המעוררים את החייתיות, הפשע, האלימות ובעיקר את הפריצות. ההילולה מגיעה לשיאה בבתי האוכל ובאולמות התיאטרון, ואז חוגגים גנבים, סרסורים ופילגשים, בעוד החולים והחלשים מוצאים את מותם בבדידות.

שירו של ביאליק "היה ערב הקיץ" (1907) מתאר לכאורה מהלך דומה, שבו עם רדת הערב ישויות דמיוניות המכונות "בנות ליליות" לוכדות ברשת התשוקה את כל התושבים בלי הבדלי מעמד. העיר נסחפת לתוך הילולה של מיניות, שבשיאה מתואר ההמון כשיכור המתגולל בקיאו. אלא שבניגוד לבודלר, ביאליק כלל אינו מזכיר פשע ואלימות אלא שחרור מיני בלבד. קריאה זהירה מגלה שהשיר לא רק שאינו מגנה את החופש הארוטי, אלא אולי אף מזדהה עימו. השיר, המתגלה כפרודיה על שירו של בודלר, מנצל את הדגם הבודלרי למתיחת ביקורת לגלגנית על דיכוי הארוס בחברה היהודית.

בשיר "ליל קיץ" מאת אלתרמן (בתוך "כוכבים בחוץ", 1938) העיר הלילית מיוצגת באמצעות רצף אימאז'ים היוצרים אווירה של זרות, פחדים, אלימות, מאגיה וארוס. כל אלה פועלים בתנועה מתגברת המגיעה לשיאה בסחרור מוטרף, שבו העיר המאופרת כזונה מתאדה ועולה השמיימה. אף שאין תיאור ריאליסטי של אנשים ומעשיהם, ניתן לזהות שאלה הם אותם היסודות ממש היוצרים את ההתרחשות בשירו של בודלר, והמראת העיר מקבילה לשיא ההוללות ב"דמדומי הערב". מסתבר שאלתרמן עשה כאן תהליך הפשטה, ממש כמו בציור המודרניסטי: במקום לתאר את תושבי העיר ואת מעשיהם בכלים ריאליסטיים כפי שעשה בודלר, בחר המשורר בייצוגים מופשטים של תכונות בני האדם ושל מעשיהם.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של חגי רוגני מנתח את זיקת הגומלין הבין-טקסטואלית בין שירו הידוע של שארל בודלר "דמדומי הערב" (פרחי הרע, 1857) לבין שני שירי כרך מרכזיים בשירה העברית: "היה ערב הקיץ" מאת חיים נחמן ביאליק (1907) ו"ליל קיץ" מאת נתן אלתרמן (כוכבים בחוץ, 1938). רוגני נשען על תיאוריית "חרדת ההשפעה" של הרולד בלום, ומראה כיצד הציגו שני המשוררים העבריים יחס אדיפאלי ואנטיתטי כלפי דגם הכרך הדקדנטי הבודלרי: ביאליק יצר פרודיה הומוריסטית המשחררת את הארוס מדכאנותו, ואילו אלתרמן הפך את הריאליזם הבודלרי לציור מופשט וא-מימטי המושפע מהאמנות המודרנית.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר זה מציע חגי רוגני קריאה השוואתית בשלושה שירי כרך ליליים, ומראה כיצד הטקסט של בודלר משמש כ"אבטיפוס" שממנו מתרחקים ביאליק ואלתרמן לכיוונים פואטיים ורעיוניים מנוגדים: רוגני מפרק את שלוש התחנות השיריות במאמר: דמדומי הערב (שארל בודלר): השיר מעצב את הכרך המודרני (פריז) דרך עיני ה"פלאנר" (המשוטט). הערב מופיע כידיד הפושעים והדמונים המחליאים; פנסי הגז מסתירים את הכוכבים, והעיר הופכת לקובת זנונים שבה מתעוררים יצרי האדם כטורף צמא דם וכחטא הדקדנטי. הדובר מזהיר את נפשו מפני הפיתוי ומביע חמלה לסובלים. היה ערב הקיץ (ח"נ ביאליק): ביאליק מציב פרודיה הומוריסטית וקלילה על בודלר. במקום דמונים אכזריים מופיעות "בנות ליליות זכות" (פיות ענוגות) האורגות מקרני הירח כסות לכוהנים ולמגדלי חזירים כאחד. החטא איננו פשע צמא דם אלא "חטאים קטנים" וארוטיים. ביאליק יוצא נגד הסגפנות והדיכוי המיני של הממסד הדתי ("סרסורי עבירה"), ומציג את "זולל סובא העולם" השיכור מיין עגבים כחגיגה גרוטסקית של חופש ושמחת חיים. ליל קיץ (נתן אלתרמן): אלתרמן לוקח את דימויי הכרך של בודלר ומבצע עליהם תהליך של הפשטה ומינימליזם מודרניסטי. המולת ההמון הופכת לתכונות מזוקקות ("רוע ירקרק", "תסיסת אורות וחשד"), והאביזרים העירוניים הופכים לדימויים א-מימטיים: עיני החתולים כלהב סכין, הצללים כעבדים שחורים המוכות במגלב פנס, והעיר כזונה שעיניה מצופות זהב המתאדה בתמרות אבן. רוגני מקביל את שפת הדימויים האלתרמנית לציור המופשט והקוביסטי (מונדריאן, ואן גוך, קלה, דה קיריקו), שבה הדובר נותר מתבונן מוקסם ללא שיפוט מוסרי.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: שלוש ערים בליל קיץ: שירי כרך מאת ביאליק ואלתרמן בהשפעת בודלר (AMR000531)