אובארוביצי – הומל – וארשה
על המאמר
מוצאה של משפחת אלתרמן מתחום־המושב שבביולוריסה, או ליתר פירוט – מן העיר הוֹמֶל וסביבתה הכפרית. הורי־הוריו של נתן אלתרמן ישבו באובארוביצי, ספק כפר ספק עיירה, מהלך מילין מספר מן העיר הומל.
הומל, או "הומיה" בפי כרוניסטים במאות הקודמות, הנה, כידוע, מן הקהילות הוותיקות בממלכת רייסין. ר' נתן האנובר מזכיר אותה ב"יוון מצולה" והוא מספר שם כי מניין הרוגי חמלניצקי בהומל, בגזירות ת"ח ות"ט, עלה לכדי "כמה אלפים שנהרגו על קידוש־השם". כיוצא בזה ר' מנחם מן, בעל "שארית ישראל" האומר, כי "היום ההוא היכו את הקריה הומי"ה, עיר במדינת רוסי"א, ע' פרסאות מעיר טולטשין, והיהודים אשר בהומי"ה קידשו את השם הגדול יותר משאר קהילות"; כאשר סירבו לקנות את חייהם במחיר המרת דת אבותיהם "ויכו אותם המורדים וימיתום ולקחו כל אשר להם כסף וזהב אין מספר". במאה הי"ט פשטה במחוזות הללו החסידות מיסודו של ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל ה"תניא", ולמאז היו הומל וסביבתה הקרובה והרחוקה יותר, ובכללן בּוֹבּרויסק ולוּבּאביץ', מרכזי החסידות החב"דית שעיצבו את פני האוכלוסיה היהודית כאן לדורות וקבעו בהם סימני־היכר מובהקים – באורח־חייהם, בנימוסיהם ובנטיותיהם הרוחניות. ניצוצות של תורת חב"ד לא כבו גם כשנותקו ממקורם הראשוני ופירנסו אש זרה להם, כביכול (צריך פעם לבדוק בקורות הספרות העברית מי מבין יוצריה החדשים היה מנצר חסידי חב"ד).
בסוף המאה הקודמת ובתחילת המאה הזאת היתה הומל כמעט עיר יהודית – עיר שכמחצית תושביה, וזמן־מה אף למעלה מזה, היו יהודים מכל הרבדים ומכל הפרנסות, יהודים שעסקו בחקלאות, במלאכה, בחרושת, ברוכלות, במסחר ובמקצועות החופשיים כיוצא בזה, מבחינה זו, העיירה אובארוביצי, שהיתה יהודית לכל דבר, בהרכב האוכלוסין שלה, ביגיעתה ובמרכולתה ובשפתה הרווחת בבית ובחוץ. אוצרות טבעיים ומרץ יהודי עשו את הומל למרכז של חרושת, של מסחר ותחבורה על הסֶפר בין אוּקראינה ופּוֹלסיה. מנסרות־עץ ותחנות־קמח ושאר סדנאות שהשתמשו בתוצרת חקלאית שלחו את סחורותיהם על פני נהר הסוז', שהוא יובל של הדנייפר. לקראת שלהי המאה נתרבה הישוב היהודי בהומל: צעירים רבים השתקעו בעיר, אם דרך קבע ואם דרך ארעי, ומיניה וביה נעשתה עיר זו בית־גידולן של תנועות צעירות, שמגמת פניהן לתמורה רדיקאלית, אם בהוויה הלאומית ואם בהוויה הסוציאלית ואם בשתיהן כאחת. אין תימה שחיבת־ציון והציונות המדינית וארגונים "ריבולוציונריים־פרוליטאריים" עשו להם נפשות הרבה, ביחס, במחוזות הללו. היו בהומל קצת עשירים מופלגים, אבל רוב־רובה של העיר היהודית היה מורכב מדלת־העם (יוסף חיים ברנר תיאר אותה בסיפוריו "מעמק עכור"). בשנת תרס"ג ותרס"ז, ערב המהפכה הרוסית הראשונה ולאחריה, התנסתה הומל בפורענות קשה, במעשי הרס ושוד ושפיכות־דמים, אם מידי אספסוף פרולטארי מוסת ואם מידי שלוחי "המאה השחורה" וחיילי הצאר, אלא שהפעם, שלא כבימי חמלניצקי, נמצאו חבורות של יהודים שקידשו את שם שמים ב"הגנה עצמית": הצטיידו בנשק ובכלים דמויי־כלי־זין, התאמנו בהיחבא, ואחר־כך, ביום צרה, עלתה בידיהם לרסן את הפורעים ולשבור את צמאונם לדם יהודי. שירי־הזעם של חיים נחמן ביאליק מתרס"ג ותרס"ד – "על השחיטה" ו"בעיר ההרגה" – מילאו את שליחותם, לבשו בשר וגידים, יצאו מן הספרים אל הרחוב. סימן לבאות.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
פרק זה מתוך הביוגרפיה שחיבר מנחם דורמן סוקר את שורשיה המשפחתיים, הגיאוגרפיים והתרבותיים של משפחת אלתרמן בתחום המושב (הומל ואובארוביצי), ואת ילדותו המוקדמת של נתן אלתרמן בוורשה. המאמר מפרט את הזיקה החסידית-חב"דית של המשפחה, את אווירת ה"הגנה העצמית" והציונות בהומל, ואת פועלם החלוצי של הוריו, יצחק ובלה אלתרמן, בהקמת גן הילדים העברי הראשון והקמת קורסים לגננות בוורשה ע"פ השיטה הטבעית. דורמן מתאר את סביבת גידולו של אלתרמן כילד דובר עברית בבית פתוח לאנשי רוח וסופרים, עד לבריחת המשפחה למוסקבה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
לקריאת תקציר מורחב
דורמן מציג ניתוח היסטורי וביוגרפי המאיר את מורשת ילדותו של אלתרמן: השורשים בהומל ובאובארוביצי: מוצא המשפחה מהומל וסביבתה הכפרית (אובארוביצי), אזור שהושפע עמוקות מחסידות חב"ד (ר' שניאור זלמן מלאדי) וממורשת גזירות ת"ח ות"ט (מוזכר ב"יוון מצולה" ו"שארית ישראל"). הומל בתחילת המאה ה-20 הייתה מרכז ציוני ותעשייתי תוסס, שבו קמה "הגנה עצמית" יהודית חמושה בעקבות שירי הזעם של ביאליק ("על השחיטה", "בעיר ההרגה"). סבו של אלתרמן מצד אביו, ר' אריה אלתרמן, היה חסיד חב"ד וסוחר נודד, ואילו אבי-אמו, ר' נתן שניאור ליבוביץ, היה רב ולמדן. פועלו החינוכי של יצחק אלתרמן וייסוד הגן העברי בוורשה: אבי המשורר, יצחק אלתרמן, הושפע מאישים כמו ד"ר צבי ברוק, יוסף חיים ברנר, ויותר מכול מהפדגוג י"י אדלר שפיתח את "החדר המתוקן" והוראת "עברית בעברית". ב-1909 עברו יצחק ובלה אלתרמן לוורשה, שם יסדו ב-1910 גן ילדים עברי וקורסים לגננות על פי שיטת פרבל, במקביל למפעל המקביל של יחיאל היילפרין ורעייתו פוליה. בגן זה, וכן בביתם ברחוב פאוויה 3, גדל נתן אלתרמן (שנולד בט' באב תר"ע, 1910) כילד דובר עברית כשפת אם (לצד יידיש מפי סבתו הבאבע ורוסית מפי אמו). הסביבה הספרותית והבריחה למוסקבה: בית המשפחה היה פתוח לאנשי רוח וסופרים שהשתעשעו עם נתן הקטן: הלל צייטלין, יעקב פיכמן, מנחם גנסין, א"נ גנסין (שנפטר בוורשה ב-1913), יצחק קצנלסון, וחנה רובינא (שהייתה מתלמידות הקורס לגננות). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בסוף 1914 והתקרבות החזית הגרמנית לוורשה, עזבה משפחת אלתרמן את פולין ונדדה בתנאים קשים למוסקבה.
אנשים בהם דן המאמר
- יצחק אלתרמן: עקב צמיחתו בהומל, פעילותו באגודת "שפה ברורה", ייסוד גן הילדים העברי הראשון והקורסים לגננות בוורשה בשיטת פרבל, ופרסום ספרו משחקים פרבליים (1913).
- בלה אלתרמן (לבית ליבוביץ'): מנותחת בהרחבה כבת למשפחת רבנים, הכשרתה כרופאת שיניים ("דנטיסטית"), שותפותה עם יצחק בהקמת הגן בוורשה והענקת הסביבה הלשונית העברית והרוסית בבית.
- יחיאל היילפרין: כחברו ושותפו של יצחק אלתרמן מהומל ועד וורשה, מייסד גן הילדים העברי המקביל, ומי שהנהיג את הוראת העברית כשפת אם בלעדית לילדיו (כולל בנו אוריאל / יונתן רטוש).
- פוליה (פנינה) הוכברג-היילפרין: מנותחת בהרחבה עקב רקעה בוורשה, פעילותה בחוג "התחייה", מעצרה בבית הסוהר פאוויאק ב-1905, ושותפותה בהקמת הגן העברי.
- ישראל יהודה (י"י) אדלר: כמייסד "החדר המתוקן" בהומל והוראת "עברית בעברית", וכמנטור של יצחק אלתרמן ויחיאל היילפרין.
- יהודה ליב גרשון (יל"ג) כהנוביץ': כמקור ההיסטורי והממופייר יחיד לתולדות משפחת אלתרמן באובארוביצי והומל בספרו מהומל עד תל-אביב.

