← חזרה למאמר „אובארוביצי – הומל – וארשה”
על הבלתי מובן בשירה
על המאמר
אלתרמן פותח את מסתו "על הבלתי-מובן בשירה" בנימה פיליטוניסטית, כביכול אין הוא עומד כלל לדון בדברים שברומו של עולם השיר: הכול יודעים שיש שירה "בלתי-מובנת" ("חושך ואפילה"), היא מרגיזה, אבל אי-אפשר להיפטר ממנה, שולחים אותה לעזאזל והיא איננה הולכת. למה הדבר דומה? "כאן אני רואה מראה כזה: כוהנה הגדול של ירושלים" שרוי בסיוט נורא – השעיר המשתלח למדבר כדי לכפר בדמו על כל עוונות ישראל, מסרב ללכת, דוחפים אותו בכוח, משדלים אותו בדברים, ללא הועיל, הוא איננו זז; "אז יזעק הכוהן הגדול במר יאושו" ומחמת עוצמת זעקתו הוא מתעורר "ויבן לאט לאט, כי השעיר לא נכנע ולא נפל מפני שלא היה ולא נברא, מפני שרק חלום היה!"
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
פרק זה מתוך הביוגרפיה מאת מנחם דורמן בוחן את מעמדו של אלתרמן כמייסד וכעמוד תווך בשבועון "טורים" (החל מ-1933) במחנה המודרניסטי של אברהם שלונסקי ("חבורת יחדיו"). דורמן מנתח שתיים ממסות היסוד של אלתרמן בתורת השיר: "על הבלתי מובן בשירה" (1933) ו"סוד המרכאות הכפולות" (1938). דרך מסות אלו מראה דורמן כיצד ביסס אלתרמן פואטיקה עצמאית השוללת את חלוקת השירה לאסכולות, מגדירה את השיר כאקט של אמונה המיועד לפרט המבודד, ומנבאת את נצחון השירה העברית כשתביא את בשורת הציונות והארץ ללא מרכאות כפולות.
לקריאת תקציר מורחב
דורמן מנתח את התגבשות פואטיקת היסוד של אלתרמן בשנות השלושים: המעבר מ"כתובים" ל"טורים" ו"חבורת יחדיו": ביוני 1933 הוקם השבועון "טורים" בעקבות הפרישה מ"כתובים". בעוד שלונסקי ראה ב"טורים" את "הבית השני" בספרות, אלתרמן התייחס לכתבי העת כאכסניות ארעיות ופונדקים. עם זאת, אלתרמן היה מפעיל מרכזי ב"חבורת יחדיו" ופרסם ב"טורים" שירים, רשימות ומאמרים. ניתוח המסה "על הבלתי מובן בשירה" (1933): המסה נכתבה כדיאלוג ופולמוס סמוי מול סדרת מאמריו של שלונסקי "מחניים". שלונסקי הבחין בין "משורר-נביא" (איש הרוח והשעיר לעזאזל) לבין "משורר-כוהן" (איש המפעל והממסד). אלתרמן פותח במ משל היתולי על הכוהן הגדול והשעיר המשתלח כדי לטעון ששירה "בלתי מובנת" כשלעצמה אינה קיימת, אלא יש אמנות וחוסר-אמנות. הוא דוחה את תפיסת שלונסקי בדבר "מילון משותף" שנוצר בתעמולה וחינוך, וקובע כי השיר פועל ב"השפעה נסתרת בלא-יודעים". השירה אינה מיועדת לציבור אלא ל"פרט המבודד" בלבד. ניתוח המסה "סוד המרכאות הכפולות" (1938): נכתבה בעקבות הופעת כוכבים בחוץ. אלתרמן מנתח שני סוגי מרכאות כפולות המעכבות את המילים הגדולות: אלו שהמציאות רוקנה מתוכן (דמגוגיה), ואלו שעדיין לא חיו בתוך המציאות. אלתרמן טוען כי השירה העברית בארץ ישראל נקראת להסיר את המרכאות הכפולות ממילים כמו "מולדת" ו"ציונות", דרך התחברות לחיות הגשמית והיומיומית של הארץ, וכי יום שבו ישיר הפייטן על הציונות בלא מרכאות יהיה יום נצחון לשירה.
יצירות הנדונות במאמר
עוסק ביצירה
מתייחס ליצירה
אנשים בהם דן המאמר
- אברהם שלונסקי: כמנהיג "חבורת יחדיו" ועורך "טורים", ככותב המאמרים הפרוגרמטיים "מחניים" ו"מן הקצה אל הקצה", וכבר-הפוגל שאלתרמן מנהל מולו דיאלוג פואטי עמוק בשתי מסות היסוד שלו.
- חיים נחמן ביאליק: בסעיפים ה' ו-ו' בזיקה למאמרו "שירתנו הצעירה", לתפיסת הדו-לשוניות (עברית/יידיש), ולפואטיקה של שירת הכלל והיחיד.
- אליעזר שטיינמן: עקב חלקו בעריכת "כתובים", המניפסט "הקומוניסט היהודי" (1919), והפולמוס החריף שניהל נגד ביאליק ושיטת "הכינוס".
- יצחק נורמן: כאיש "יחדיו" ועורך ב"כתובים", וכנמען למכתבי אלתרמן מנאנסי על מהות ה"אכסניה" והאמנות.
- יצחק אלתרמן: עקב מכתב התגובה הכואב שכתב לבנו נתן בעקבות המאמר "במעגל" והגנתו על ביאליק.

